האיים האזוריים (Açores) הם ארכיפלג של תשעה איים וולקניים בלב האוקיינוס האטלנטי, כ-1,400 ק"מ ממערב ליבשת פורטוגל - פינה ירוקה, קרירה ודרמטית שהפכה לאחד מיעדי הטבע המבוקשים באירופה. מדובר בשלוה הפוכה מהאלגרווה השטופת שמש: כאן שולטים אגמי לוע כחולים-ירוקים, מדרונות הידראנגאה סגולים, מפלים, שדות לבה ומעיינות גיאותרמיים רותחים - והאוקיינוס שמסביב הוא אחד ממקומות הצפייה בלוויתנים הטובים בעולם.
מי שמגיע לכאן לרוב מתלבט באיזה אי לבחור, כמה ימים להקדיש לכל אחד ואיך בכלל עוברים ביניהם. השורות הבאות מפרקות את הארכיפלג לגורמים: שלוש הקבוצות, אופי כל אי, עונות המבקר, שיטות המעבר בין האיים ופרטים מעשיים שחשובים במיוחד למטייל הישראלי - מטיסות ועד כשרות, אזרחות פורטוגלית ובטיחות.
תשעת האיים: הגיאוגרפיה ושלוש הקבוצות
האזוריים יושבים בדיוק על קו התפר בין שלושה לוחות טקטוניים, על גב הרכס האמצע-אטלנטי. זו הסיבה לנוף הוולקני, למעיינות החמים ולעובדה שכל אי נראה אחרת לגמרי - מקונוסים מושלמים ועד מצוקים ירוקים שצונחים לים. גיאוגרפית מחולק הארכיפלג לשלוש קבוצות, וההבנה שלהן היא המפתח לתכנון מסלול הגיוני, כי המעבר בתוך קבוצה קל בהרבה מהמעבר בין קבוצות.
הקבוצה המזרחית
כוללת את סאו מיגל - האי הגדול, המאוכלס והמגוון ביותר, שאליו מגיעות רוב הטיסות - ואת סנטה מריה הקטנה, החמה והשטופת שמש, שמתהדרת בחופי חול לבן נדירים לאזוריים. זו הקבוצה הנוחה ביותר לביקור ראשון.
הקבוצה המרכזית
חמישה איים צמודים יחסית: טרסיירה ההיסטורית, גרסיוזה הרוגעת, סאו ז'ורז' של ה"פאז'ות", פיקו עם ההר הגבוה בפורטוגל, ופאיאל שבירתו הורטה היא נמל המפרשיות המפורסם של האטלנטי. פיקו ופאיאל מחוברים במעבורת קצרה, מה שהופך את הצמד לזוג מנצח.
הקבוצה המערבית
שני האיים המרוחקים והפראיים ביותר: פלורש, אי המפלים ואגמי הלוע שנחשב לפנינת הטבע של הארכיפלג, וקורבו הזעיר, עם כמה מאות תושבים בלבד ולוע ענק בליבו. הגעה לכאן דורשת מאמץ, ולכן זו הבחירה של מי שמחפש בידוד אמיתי.
לתכנון כללי של חופשה בפורטוגל אפשר להתחיל מעמוד פורטוגל הראשי ולהתקדם משם אל האזוריים.
מתי הכי כדאי לטוס לאזוריים
האקלים האזורי הוא אוקייני מתון: אין כאן חום כבד ואין קור עז, אבל יש הרבה מזג אוויר משתנה. אומרים באיים שאפשר לחוות ארבע עונות ביום אחד, וזו לא מליצה - שמש, ערפל, ממטר וקשת יכולים להתחלף בתוך שעה. לכן שכבות לבוש ומעיל קל נגד רוח וגשם הם חובה בכל עונה.
קיץ - העונה הבוטחת
מדי קיץ (בין אמצע האביב לתחילת הסתיו) שוררים הימים היבשים והחמימים ביותר, הים רגוע יותר והמעבורות הבין-איים פועלות במלוא התדירות. זו העונה הנוחה למי שרוצה לשלב כמה איים, לטבול בבריכות טבע ולעשות טרקים ארוכים. בתמורה - זו גם העונה העמוסה ביותר, ומחירי הטיסות והלינה גבוהים יותר. כדאי להזמין מראש.
אביב וסתיו - לוויתנים ופריחה
האביב הוא זמן השיא לצפייה בלוויתני הענק הנודדים, כשלווייתני כחול וסיי חולפים במים סביב האיים לצד המינים המקומיים הקבועים. בסתיו ההידראנגאות כבר נובלות אך הנוף עדיין ירוק עז, יש פחות תיירים והמחירים נוחים. שתי עונות המעבר מצוינות למי שמעדיף שקט ומוכן לספוג יום גשום פה ושם.
חורף - שקט וסוער
החורף מתון בטמפרטורות אך רטוב וסוער, וחלק מהמעבורות אינן פועלות. הוא מתאים למי שמתמקד בסאו מיגל, אוהב אווירה שקטה ומחירים נמוכים, ולא נבהל מגשם. בכל טרק, במיוחד בקיץ היבש, כדאי לזכור את אזהרות שריפות היער: אין להיכנס לשבילים חסומים ויש לציית להנחיות המקומיות.
איך נעים בין האיים - טיסות, מעבורות ורכב
זו אולי ההחלטה הלוגיסטית החשובה ביותר בתכנון. תשעה איים פזורים על פני מאות קילומטרים אי אפשר לכסות בטיול אחד, וניסיון לדחוס יותר מדי מהם מוביל לימים שלמים שנבזבזים במעבר. הכלל הפשוט: שניים עד שלושה איים בשבוע הם קצב סביר.
טיסות פנים
חברת התעופה המקומית מפעילה את הטיסות בין האיים, והן הדרך המהירה והאמינה ביותר, ופועלות כל השנה. טיסה טיפוסית נמשכת כ-30 עד 50 דקות. עבור איי הקבוצה המזרחית (סאו מיגל וסנטה מריה) הטיסה היא לרוב האפשרות המעשית היחידה. כדאי להזמין את הטיסות הפנימיות מוקדם, שכן המחירים עולים ככל שמתקרבים למועד; מחיר מייצג לבדיקה מול הספק.
מעבורות
המעבורות הבין-איים מופעלות בעיקר בתוך הקבוצה המרכזית, והקו הקבוע והשימושי ביותר הוא בין פאיאל לפיקו - כ-35 דקות בלבד, מספר פעמים ביום, כל השנה. בקיץ מתווספים קווים עונתיים המחברים את טרסיירה, גרסיוזה, סאו ז'ורז', פאיאל ופיקו, וכן קו קצר בין פלורש לקורבו. מחוץ לקיץ מרבית הקווים מושבתים, ואז הטיסה היא הפתרון.
רכב שכור על כל אי
אין תחליף לרכב שכור: התחבורה הציבורית באיים דלילה, והאתרים היפים פזורים. מומלץ לשכור רכב בנפרד בכל אי (אפשר להשוות מחירים ולהזמין מראש דרך מנוע השוואת חברות ההשכרה). לתכנון הטיסה מישראל אפשר לבדוק חלופות חיבור דרך ליסבון במנוע חיפוש הטיסות, שכן אין טיסה ישירה מתל אביב לאזוריים.
סאו מיגל - ה"אי הירוק" ולב הארכיפלג
אם יש רק שבוע, סאו מיגל הוא הבחירה הבטוחה. האי הגדול מרכז את מרבית האטרקציות האיקוניות, את שדה התעופה הבינלאומי הראשי ואת פונטה דלגדה, בירת הארכיפלג - עיר נמל מוארת בבזלת שחורה ומרוצפת בפסיפס פורטוגלי.
אגמי הלוע
הכוכב הגדול הוא סטה סידאדש - זוג אגמים בתוך לוע ענק, האחד כחול והשני ירוק, שנצפים ממרפסת התצפית Vista do Rei. לא רחוק משם שוכן לגואה דו פוגו ("אגם האש"), שמור טבע פראי שאליו יורדים בשביל תלול אל חוף אגם בתולי. שני האגמים דורשים בוקר בהיר - הערפל אוהב לרדת אחר הצהריים.
פורנאש והגיאותרמיה
בעיירה פורנאש מבעבעת האדמה: פומרולות של אדים גופריתיים, בריכות בוץ רותחות וגנים בוטניים. כאן מבשלים את ה"קוזידו דאש פורנאש", תבשיל בשרים וירקות שטומנים בקדירה בתוך האדמה החמה ומוציאים כעבור שעות. באזור גם מעיינות רחצה תרמיים ופארק Terra Nostra עם בריכת מים חלודים-חמימים.
תה, אננס ולוויתנים
סאו מיגל מפתיעה עם מטע התה גוראנה - מטע התה הוותיק ביותר באירופה, פתוח לביקור חינם - ועם אננס חממה מתוק במיוחד. אבל החוויה שאסור לפספס היא היציאה לים: מפונטה דלגדה יוצא שיט צפייה בלוויתנים ודולפינים אל אחד ממוקדי הצפייה העשירים באוקיינוס, ולמי שרוצה העמקה יש גם שיט בליווי ביולוג ימי. תמיד יש סיכוי לראות לפחות את המינים המקומיים הקבועים - דולפינים ולווייתני זרע.
הקבוצה המרכזית - פיקו, פאיאל, טרסיירה, סאו ז'ורז' וגרסיוזה
הקבוצה המרכזית היא גן העדן של מטיילי ה"איי-הופינג": חמישה איים שונים לגמרי, מחוברים בטיסות קצרות ובמעבורות קיץ. אפשר לבנות כאן מסלול שלם של שבוע-עשרה ימים בלי לגעת בסאו מיגל בכלל.
פיקו - הר, יין ולבה
הר פיקו, בגובה 2,351 מטר, הוא הפסגה הגבוהה בכל פורטוגל, וטיפוס אליו (עם מדריך) הוא הרפתקה של יום שלם. סביב ההר משתרעים כרמי היין הייחודיים שגדלים בין קירות לבה שחורים - נוף שהוכר כאתר מורשת עולמית. פיקו הוא גם בסיס מצוין לצפייה בלוויתנים, בזכות מיקומו מול תעלות עמוקות. פעילויות מים ויבשה אפשר לבדוק במגוון הטיולים באזוריים.
פאיאל - נמל הורטה והקלדיירה
העיר הורטה היא תחנת המפרשיות המיתולוגית של האטלנטי, ובה מרינה מצוירת כולה בציורי מלחים ופאב אגדי בשם Peter Café Sport. במרכז האי פעורה הקלדיירה - לוע ירוק עצום - ובקצהו המערבי משתרע שדה הלבה של Capelinhos, זירת התפרצות מהמאה הקודמת שנראית כמו נוף ירח.
טרסיירה, סאו ז'ורז' וגרסיוזה
אנגרה דו הרואיזמו שבטרסיירה היא עיר מורשת עולמית של בתים צבעוניים ומבצרים, והאי מוכר במערות לבה ובבריכות טבע. סאו ז'ורז' הוא אי צר וארוך של "פאז'ות" - מדפי חוף שנוצרו ממפולות - שביניהם עוברים חלק מהטרקים היפים באיים, והוא מולדת הגבינה החריפה המפורסמת. גרסיוזה הקטנה, השקטה והשטופת שמש היחסית, היא בחירה למי שמחפש אזוריים אותנטית בלי המונים.
הקבוצה המערבית וסנטה מריה - פראות ושמש
שלושת האיים הללו הם ההפך מ"תיירות המונים": מרוחקים, שקטים ומיוחדים. הם דורשים תכנון ולוגיסטיקה נוספת, אבל מתגמלים במנעד נוף וחוויות שלא תמצאו בשום מקום אחר בארכיפלג.
פלורש - אי המפלים
פלורש נחשב בעיני רבים לאי היפה ביותר: מפלים בכל פנייה, אגמי לוע כחולים ומצוק חוף דרמטי. הכוכב הוא פוסו דה ריביירה דו פריירו, קיר טחוב שממנו נשפכים עשרות פלגי מים אל בריכה שמורה, וכן מפל פוסו דו באקאלאו בגובה כ-90 מטר. זהו אי לצלמי נוף ולמטיילים שמחפשים טבע פראי כמעט בלתי נגוע.
קורבו - הקצה של אירופה
קורבו הוא האי הקטן ביותר, עם קהילה של כמה מאות תושבים בלבד ולוע ענק (Caldeirão) שבתחתיתו אגמים ואיים זעירים. אין כאן כמעט תשתית תיירותית, וזה בדיוק הקסם: מקום לניתוק מוחלט, לצפרות ולתחושת קצה עולם.
סנטה מריה - חול לבן ושמש
בקבוצה המזרחית, סנטה מריה היא היוצאת דופן: האי היבש והחמים ביותר, ובו חופי החול הלבן הנדירים לאזוריים, כמו מפרץ São Lourenço המוקף כרמים. זהו יעד רחצה ושחייה אמיתי, והבחירה למי שרוצה לשלב טבע וולקני עם ימים על החוף.
תכל'ס לישראלי - טיסות, לינה, אוכל ובטיחות
האזוריים הם יעד בטוח, שקט ותרבותי, שמצריך מעט התארגנות מוקדמת בגלל המרחק והתשתית הקטנה. כמה נקודות שיחסכו כאב ראש.
הגעה ואזרחות
אין טיסה ישירה מישראל; הדרך הנפוצה היא חיבור דרך ליסבון או פורטו ומשם טיסה פנימית לפונטה דלגדה. פורטוגל נחשבת לאחת המדינות הבטוחות באירופה, ורמת הביטחון באיים גבוהה במיוחד. נקודה שרלוונטית לישראלים רבים: אזרחות פורטוגלית לצאצאי יהודי ספרד - למי שכבר בתהליך או מחזיק דרכון פורטוגלי, האזוריים הם חלק בלתי נפרד מפורטוגל לכל דבר.
לינה - איפה להתמקם
הבסיס הנוח ביותר הוא פונטה דלגדה, ולצידה מלונות בוטיק בפורנאש ובאיי הקבוצה המרכזית. טווח האפשרויות רחב, ממלונות עירוניים ועד אחוזות כפריות. פירוט המלצות לפי אי ותקציב מופיע בטבלת "איפה לישון" בהמשך.
אוכל וכשרות
המטבח האזורי כפרי ועשיר: תבשיל הקוזידו הגיאותרמי של פורנאש, גבינת סאו ז'ורז' החריפה, דגה טרייה, סטייק בקר מקומי ומאפי ה"קייז'אדאש" המתוקים מווילה פרנקה. אין באיים תשתית כשרות של ממש, ומטיילים שומרי כשרות נוהגים להסתמך על אוכל צמחוני, דגים בפיקוח עצמי וקנייה בסופרים - דירת נופש עם מטבחון מקלה מאוד לשבת. שעות הפתיחה של מסעדות ואטרקציות עשויות להשתנות לפי עונה, ולכן כדאי לוודא מראש.
מורשת יהודית
בפונטה דלגדה שוכן בית הכנסת ההיסטורי Sahar Hassamain, מהעתיקים בפורטוגל, ששופץ ומעיד על קהילה ספרדית-מרוקאית שפרחה כאן במאה ה-19. ביקור בו הוא חוליה קטנה ומרגשת שמחברת את המטייל הישראלי לסיפור היהודי של האטלנטי. לתכנון רחב יותר של הטיול בפורטוגל אפשר לחזור אל עמוד הבית.
שיט לוויתנים ודולפינים בסאו מיגל
יציאה מפונטה דלגדה אל אחד ממוקדי הצפייה העשירים באוקיינוס, עם סיכוי גבוה לראות דולפינים ולווייתני זרע לאורך כל השנה.
בדיקת זמינות ומחיר ←טיולים ואטרקציות בסאו מיגל
מאגמי הלוע והמעיינות החמים ועד מטעי התה - מגוון החוויות של האי הירוק במקום אחד, עם ביטול חינם.
בדיקת זמינות ומחיר ←השוו והזמינו רכב שכור לכל אי
התחבורה הציבורית באיים דלילה והאתרים פזורים - רכב שכור הוא המפתח לחופש אמיתי. השוו מחירים בין חברות ההשכרה.
בדיקת זמינות ומחיר ←| האי | במה מתמחה | מתאים במיוחד ל |
|---|---|---|
| סאו מיגל | אגמי לוע, מעיינות חמים, לוויתנים | ביקור ראשון, שהות של שבוע |
| פיקו | ההר הגבוה בפורטוגל, כרמי לבה, לוויתנים | מטפסים ואוהבי יין |
| פאיאל | נמל הורטה, קלדיירה, ערוץ בין-איי | ימאים וזוגות |
| טרסיירה | אנגרה ההיסטורית, מערות לבה, בריכות טבע | אוהבי היסטוריה ואווירה רגועה |
| סאו ז'ורז' | פאז'ות, גבינה חריפה, מסלולי הליכה | מטיילי רגל |
| פלורש | מפלים, אגמי לוע, טבע פראי | צלמי נוף ומחפשי בידוד |
מה חשוב לדעת לפני שמגיעים
- שלושה איים בשבוע הם קצב סביר; ניסיון לכסות את כל התשעה בטיול אחד יבזבז ימים במעבר
- רכב שכור הכרחי בכל אי - התחבורה הציבורית דלילה והאתרים פזורים
- מזג האוויר משתנה במהירות; שכבות לבוש ומעיל נגד גשם ורוח חובה בכל עונה
- אין טיסה ישירה מישראל - החיבור הוא דרך ליסבון או פורטו ואז טיסה פנימית
- בקיץ פועלות מעבורות בין איי הקבוצה המרכזית; בחורף רוב הקווים מושבתים ונדרשת טיסה
- אין תשתית כשרות של ממש; דירה עם מטבחון מקלה מאוד על שומרי כשרות ושבת
טעויות שכדאי להימנע מהן
- לדחוס יותר מדי איים בזמן קצר ולבלות את החופשה בשדות תעופה ובמעבורות
- לתכנן את אגמי הלוע לאחר הצהריים, כשהערפל כבר יורד ומסתיר את הנוף
- להגיע בלי רכב שכור ולהיתקע תלוי בתחבורה ציבורית מוגבלת
- לצפות למזג אוויר יציב ולהגיע בלי ביגוד רב-שכבתי ומעיל גשם
- להזמין טיסות פנים ולינה ברגע האחרון בקיץ, כשהמחירים גבוהים והזמינות נמוכה
- להתעלם מאזהרות שריפות ומשבילים חסומים בקיץ היבש
שאלות נפוצות
כמה ימים צריך כדי לטייל באיים האזוריים?
לסאו מיגל בלבד מספיקים ארבעה עד חמישה ימים. מי שרוצה לשלב עוד שניים-שלושה איים (למשל פיקו ופאיאל) צריך לתכנן שבוע וחצי עד עשרה ימים, כי המעברים בין האיים אוכלים זמן. הכלל הפשוט: לא יותר משלושה איים לשבוע.
איזה אי הכי מומלץ למי שמגיע בפעם הראשונה?
סאו מיגל, ללא ספק. זהו האי הגדול והמגוון ביותר, עם רוב האטרקציות האיקוניות - אגמי סטה סידאדש, פורנאש, לגואה דו פוגו וצפייה בלוויתנים - ועם שדה התעופה הבינלאומי הראשי, כך שאין צורך בטיסות פנים כדי ליהנות ממנו.
מתי העונה הטובה ביותר לצפייה בלוויתנים?
האביב הוא זמן השיא לצפייה בלווייתני הענק הנודדים כמו לווייתן כחול וסיי. עם זאת, ניתן לצפות בלוויתנים ובדולפינים לאורך כל השנה בזכות מינים מקומיים קבועים כמו לווייתני זרע ודולפינים. השיט יוצא בעיקר מפונטה דלגדה שבסאו מיגל ומפיקו.
איך עוברים בין האיים האזוריים?
הדרך המהירה והאמינה היא טיסות פנים שפועלות כל השנה ונמשכות 30 עד 50 דקות. בין חלק מאיי הקבוצה המרכזית פועלות גם מעבורות, בעיקר בקיץ; הקו הקבוע ביותר הוא פאיאל-פיקו, כ-35 דקות. לאיי הקבוצה המזרחית הטיסה היא לרוב האפשרות היחידה.
האם האזוריים מתאימים לחופש ים וחוף?
פחות מאשר האלגרווה. הים קריר והנוף וולקני, אך מי שמחפש חופי חול ושמש ימצא אותם בעיקר בסנטה מריה, האי היבש והחמים ביותר. שאר האיים מתמחים בבריכות טבע, אגמי לוע וטרקים - יעד טבע יותר מיעד חוף.
האם צריך לדעת פורטוגלית כדי לטייל שם?
לא. אנגלית מספיקה במלונות, במסעדות ובחברות ההשכרה, במיוחד בסאו מיגל ובאיים המרכזיים. באיים הקטנים והמרוחקים ההיצע דובר האנגלית מצומצם יותר, אבל המקומיים חמים ועוזרים.