בבוקר שבת ה-1 בנובמבר 1755 הרסה רעידת אדמה בעוצמה של כ-8.5 עד 9 בסולם המומנט את מרכז ליסבון בתוך דקות, ובתוך שעות השלימו שרפה שבערה כמעט שבוע וצונאמי שהגיע עד לים הקריבי את החורבן - אסון שהרג עשרות אלפים ושינה את פני העיר לצמיתות.

מה שהופך את הסיפור למרתק לא פחות מהאסון עצמו הוא מה שקרה אחריו: השר שלקח את הפיקוד, סבסטיאו ז'וזה דה קרוואליו א מלו - הידוע בהיסטוריה כמרקיז דה פומבל - הפך את ליסבון ההרוסה לאחת הערים המתוכננות והעמידות ברעידות אדמה באירופה של המאה ה-18, עם רשת רחובות רחבה ושלד עץ פנימי ייחודי שסופג זעזועים במקום להתמוטט מולם.

העקבות של אותו יום גורלי עדיין ניכרים בכל מקום במרכז ליסבון של היום - ממנזר הכרמו חסר הגג ועד לרחובות הישרים של הבאיישה - והם הופכים סיור ברגל בין הכיכרות ההיסטוריות של העיר לחוויה שמחברת גיאוגרפיה, פוליטיקה ומדע בצורה נדירה.

בוקר של שבת כל הקדושים: כך התחיל האסון

השעה 9:40 בבוקר

בבוקר שבת ה-1 בנובמבר 1755, חג "כל הקדושים" (All Saints' Day) בלוח השנה הקתולי, ישבו רוב תושבי ליסבון - אז עיר של כ-200 אלף נפש ואחת הבירות העשירות באירופה בזכות זהב ויהלומי ברזיל - בכנסיות לתפילת הבוקר, לאור נרות רבים שהוצתו לכבוד החג. בסביבות השעה 9:40 בבוקר החלה להזדעזע הקרקע מתחת לעיר כולה. מוקד הרעש היה רחוק בלב האוקיינוס האטלנטי, במרחק של כמאתיים ק"מ דרום-מערבית לכף סאו וישנטה שבקצה האלגרווה - כלומר ליסבון עצמה לא ישבה על קו השבר אלא ספגה זעזוע שהגיע ממרחק, מה שמסביר מדוע גם ערים כמו קאדיס שבספרד ואפילו חופי מרוקו נפגעו קשות. סיסמולוגים מודרניים משחזרים את העוצמה בטווח של כ-8.5 עד 9 בסולם המומנט - בין רעידות האדמה החזקות ביותר שתועדו אי פעם ביבשת אירופה.

שלושה זעזועים בתוך כעשר דקות

עדויות מהזמן מתארות לא זעזוע בודד אלא סדרה: שלושה גלי רעידה נפרדים בתוך כעשר דקות, כשהזעזוע הראשון והחזק מביניהם נמשך לבדו כמה דקות ארוכות - משך חריג ביחס לרוב רעידות האדמה ההיסטוריות, שגרם לכך שגם מבנים שהחזיקו מעמד בזעזוע הראשוני קרסו בשני או בשלישי. בתוך דקות ספורות התמוטטו רוב הכנסיות המרכזיות בעיר בדיוק כשהיו מלאות מתפללים, גגות הקתדרלה הגדולה - הסה דה ליסבואה - נסדקו וקרסו חלקית, וארמון המלוכה על גדות נהר הטז'ו נפגע אנושות. ניצולים שברחו מהבניינים הקורסים אל הרחובות הרחבים והכיכרות הפתוחות סמוך לנהר האמינו שמצאו מקלט בטוח - טעות שתתברר בתוך פחות משעה כקטלנית לא פחות מהרעש עצמו.

האש והגל שהשלימו את החורבן

השרפה שבערה כמעט שבוע

נרות שהתהפכו בכנסיות ובבתים, יחד עם אש מבישולי הבוקר שהתפזרה בין הריסות עצי הבנייה הישנים, הציתו שרפות שהתפשטו במהירות ברוחות שנשבו באותם ימים. בשונה מרעידת האדמה עצמה שנמשכה דקות, השרפה בערה ברחבי חלקי העיר הפגועים ברציפות של כמעט שבוע שלם, וכילתה חנויות, ארכיונים, ספריות ובתי מלאכה שלמים ששרדו את הזעזוע הראשוני בלי נזק של ממש. תיעוד מהתקופה מתאר עשן שכיסה את שמי ליסבון ימים ארוכים, והרס שיטתי שהשלים את מה שהאדמה החלה. הצירוף הקטלני של רעידה, שרפה וגל ים - שלושה אסונות נפרדים תוך פחות מיממה - הוא שהעניק לאירוע ההוא את מקומו כאחד האסונות הטבעיים המתועדים החמורים ביותר בהיסטוריה האירופית.

הצונאמי שהגיע עד לים הקריבי

כארבעים דקות לאחר הרעש הראשון, בעוד אלפי ניצולים התגודדו על הרציפים והכיכרות הפתוחות ליד שפת הנהר כדי להימלט מבנייני האבן המתמוטטים, הגיע גל ים עצום - צונאמי בגובה משוער של כשישה מטרים - שהציף את גדות הטז'ו בכמה גלים רצופים וסחף עמו מאות שאיבדו ממילא כל דרך מילוט. לאורך חוף האלגרווה נמדדו גלים גבוהים אף יותר, ובעיר קאדיס שבספרד דיווחו על גלים שהגיעו לכ-20 מטרים. גל הצונאמי המשיך לחצות את האוקיינוס האטלנטי, ותועד מגיע עד לאיים הקריביים - מרטיניק וברבדוס - כעשר שעות בלבד לאחר האסון בליסבון, מה שהפך אותו לאחד ממקרי הצונאמי הראשונים בהיסטוריה שתועדו על פני שני צידי האוקיינוס.

כמה נורא היה הנזק

מספר הקורבנות

המספר המדויק של הנספים ברעש ליסבון 1755 שנוי במחלוקת עד היום, בעיקר בשל תיעוד חלקי ובלתי אמין מאותה תקופה. ההערכה הרווחת בקרב היסטוריונים מדברת על בין 30 ל-40 אלף הרוגים בליסבון עצמה - מתוך אוכלוסייה של כ-200 אלף תושבים, כלומר קרוב לחמישית מהעיר - עם אלפים נוספים שנספו לאורך חוף האלגרווה, בדרום ספרד ואף במרוקו כתוצאה מהצונאמי. הערכות רחבות יותר, המשלבות את כלל הנפגעים באזור, מדברות על עד 60 עד 100 אלף בני אדם. חוקרים מציינים כי חלק ניכר מהנפגעים לא מתו מקריסת מבנים אלא מהשרפה ומגל הים שהגיעו בשעות שלאחר מכן - עובדה שהפכה את שאלת ניהול האסון, ולא רק את עוצמת הרעש עצמו, לגורם מכריע במספר הקורבנות הסופי.

עיר שנעלמה כמעט כליל

ההערכות המקובלות מדברות על קריסה או שריפה של כ-85 אחוז ממבני ליסבון. בין האובדנים הבולטים: ארמון ריביירה המלכותי על גדת הנהר, על ספרייתו וארכיוני המדינה שבו, שנעלמו כמעט כליל; רוב הכנסיות ומנזרי העיר; ורשת הרחובות הצרה מימי הביניים שאפיינה את מרכז ליסבון הישן. בפועל, כמעט כל מה שהעניק לליסבון את צביונה הפיזי לפני 1755 - ממרכז השלטון ועד לרובעי המסחר - נמחק בתוך יממה אחת, והפך את שאלת השיקום לא לפרויקט הנדסי בלבד אלא להזדמנות היסטורית לתכנן עיר חדשה כמעט מאפס.

מה שנשאר עומד עד היום

מנזר הכרמו - הצלקת הפתוחה של ליסבון

מנזר הכרמו (Convento do Carmo), שנבנה במאה ה-14, קרס בדיוק בזמן תפילת השבת, וקירותיו הגותיים הגבוהים נפלו פנימה על המתפללים שבתוכו. בניגוד לרוב מבני העיר, שיקומו של הכרמו נדחה במכוון: הקשתות האבן חשופות השמיים נותרו כפי שהיו, כאנדרטה שקטה לאסון, ובתוככי מה שהיה פעם הספינה המרכזית של הכנסייה פועל כיום מוזיאון הארכיאולוגיה של הכרמו. זהו ככל הנראה הסימן הפיזי הבולט ביותר שנותר במרכז ליסבון מהרעש עצמו - מקום שבו אפשר, גם כיום, לעמוד תחת קשת אבן עתיקה ולהביט היישר אל השמיים הפתוחים. כניסה למוזיאון (כרטיסים למנזר הכרמו) אפשרית ברוב ימות השבוע, אך המקום סגור בימי ראשון ובחגים - שווה לבדוק מראש.

מגדל בלם ומנזר ז'רונימוש ששרדו כמעט ללא פגע

בניגוד חד למרכז העיר ההרוס, האזור המערבי של בלם - כמה קילומטרים משם, על קרקע יציבה יותר לאורך שפת הנהר הרחבה - ספג נזק מוגבל בהרבה. מגדל בלם ומנזר ז'רונימוש הסמוך שרדו במבנה עומד, ומאפשרים למי שמבקר בליסבון כיום לבצע השוואה מוחשית בין "לפני" ל"אחרי" בתוך אחר צהריים אחד. כרטיס משולב הכולל כניסה ללא תור לשני האתרים (סיור בלם עם כרטיס למנזר ז'רונימוש) חוסך את התורים הארוכים שנוצרים במיוחד בשעות הבוקר. חוקרים מסבירים את ההישרדות בשילוב של מרחק מהמוקד, קרקע יציבה יחסית, וצפיפות בנייה נמוכה בהרבה מזו ששררה במרכז ההיסטורי הצפוף.

פומבל לוקח פיקוד: "לקבור את המתים ולדאוג לחיים"

מי היה סבסטיאו ז'וזה דה קרוואליו א מלו

לפני הרעש היה סבסטיאו ז'וזה דה קרוואליו א מלו שר לענייני חוץ ומלחמה בממשלת המלך ז'וזה הראשון - דמות בעלת השפעה, אך לא מי שעמד בראש השלטון בפועל. האסון שינה זאת בתוך שעות. בעוד המלך, ששרד את הרעש מחוץ לארמון, שקע בהלם עמוק ונרתע מבניינים סגורים לשארית חייו (ראו בהמשך), קרוואליו הפגין קור רוח מיידי. המשפט שמיוחס לו, "לקבור את המתים ולדאוג לחיים" (Enterrar os mortos e cuidar dos vivos), הפך לסמל של תגובת חירום ריאלית וממוקדת בהישרדות מיידית, לא בטקסים או בהאשמות דתיות שרווחו אז ברחבי אירופה. תוך זמן קצר יחסית הפך קרוואליו לשליט בפועל של פורטוגל, ובשנת 1770 הוענק לו התואר שבו הוא זכור בהיסטוריה: מרקיז דה פומבל.

שיקום הסדר בתוך ימים

פומבל פעל במהירות שקדמה לרוב הממשלות בנות זמנו: יחידות צבא נשלחו לרחובות כדי למנוע ביזה, עם ענישה חמורה ומיידית לשודדים כדי להרתיע גל פשיעה בעיר ההרוסה. גופות רבות פונו במהירות ולעיתים הוטבעו בים כדי למנוע התפרצות מגיפה - חשש מרכזי בעיר שבה גופות רבות שכבו בחוץ בחום. מזון הובא בדחיפות מאזורים כפריים ברחבי הממלכה, עם פיקוח הדוק על מחירים כדי למנוע ניצול המצוקה. המהירות והתקיפות של הצעדים הללו - שהתקבלו כמעט ללא עיכוב בירוקרטי - נחשבות כיום לאחת הדוגמאות המוקדמות והמוצלחות ביותר בהיסטוריה האירופית לניהול משבר לאומי בזמן אמת.

החקירה שנחשבת ליסוד הסייסמולוגיה המודרנית

שאלון בן שלוש עשרה השאלות שנשלח לכל כפר

אחד הצעדים הפחות מוכרים אך המשמעותיים ביותר שנקט פומבל היה חקירה שיטתית: שאלון אחיד, ובו כשלוש עשרה שאלות מדויקות, נשלח לכומרי הקהילות בכל רחבי הממלכה. השאלות ביקשו לתעד את שעת הרעש המדויקת, משכו, האם קדמו לו סימנים בהתנהגות בעלי חיים, כיצד התנהג הים לפני ואחרי הרעש, וכמה תת-רעידות (aftershocks) נרשמו בימים שאחריו. איסוף שיטתי כזה של תצפיות מדעיות מגוף שלטוני, במטרה להבין תופעה טבעית ולא רק לתעד נזקים לצורכי מס או פיצוי, נחשב על ידי היסטוריוני המדע לאחד היסודות המוקדמים של הסייסמולוגיה המודרנית - תחום שיוקם רשמית רק כמאה שנה מאוחר יותר. גם הפילוסוף עמנואל קאנט, בגרמניה הרחוקה, פרסם באותה תקופה שלושה מאמרים שניתחו את הגורמים הפיזיקליים לרעש - ניתוח מדעי-רציונלי חריג לזמנו, שהפך במבט לאחור לרגע מכונן בדרך אל המדע המודרני של רעידות אדמה.

העיר שנולדה מחדש: הבאיישה הפומבלינה

הגיאולה הפומבלית: שלד עץ שרוקד עם האדמה

פומבל מינה קבוצת מהנדסים צבאיים - בהם מנואל דה מאיה, אאוז'ניו דוש סנטוש וקרלוש מרדל - לתכנן מחדש את מרכז ליסבון (הבאיישה) מהיסוד. מתוך כמה תוכניות שהוצעו, נבחרה הנועזת מכולן: רשת רחובות ישרים ורחבים בזוויות ישרות, גובה אחיד למבנים, וחזיתות סטנדרטיות שנבנו במודולים חוזרים כדי לזרז את הבנייה. החידוש ההנדסי המרכזי היה מה שמכונה "הגיאולה הפומבלית" (gaiola pombalina) - שלד פנימי מעץ, במבנה של צלבי אנדרו, המוטמע בתוך קירות האבן ומאפשר להם לספוג ולפזר אנרגיית רעידה במקום להתנפץ בבת אחת. לפי המסורת המקומית, המהנדסים בדקו את עמידות המודלים בכך שהעמידו חיילים לצעוד במעגלים סביבם כדי לדמות רעידה - אחת הדוגמאות המוקדמות ביותר באירופה לבנייה מכוונת עמידת רעידות אדמה.

כיכר הקומרסיו - השער החדש לעיר

במקום ארמון המלוכה ההרוס על שפת הטז'ו נבנתה כיכר הקומרסיו (Praça do Comércio), שנפתחה במכוון אל עבר הנהר במקום להתבצר מפניו - סמל לעיר שממשיכה להתקיים ממסחר ומהים. במרכזה הוצב פסל רכיבה של המלך ז'וזה הראשון, ועד היום היא משמשת שער הכניסה המרהיב לבאיישה הפומבלינה ונקודת המוצא הטבעית לסיור רגלי בעקבות הרעש. סיור מודרך תלת-שעתי המוקדש לרובע כולו (סיור הבאיישה בן שלוש השעות) עובר בין הקומרסיו לכיכר רוסיו ההיסטורית, ומסביר כיצד הרחובות עצמם - ששמותיהם עדיין נושאים שמות בעלי מלאכה שפעלו בהם - משקפים את תוכניתו המקורית של פומבל. למי שמעדיף התמקדות ממוקדת יותר ברעש עצמו קיים גם סיור ייעודי (סיור רעש ליסבון 1755) שעוקב אחר סיפור האסון והשיקום צעד אחר צעד.

הד עולמי: איך הרעש שינה את אירופה

וולטר נגד לייבניץ

ההד של האסון חצה את אירופה הרבה מעבר לגבולות פורטוגל. הפילוסוף וולטר כתב ב-1756 פואמה על אסון ליסבון, ובהמשך שילב את האירוע ברומן "קנדיד", כדי לתקוף בחריפות את הפילוסופיה האופטימית של לייבניץ שלפיה אנו חיים ב"טוב שבעולמות האפשריים" - איך, שאל וולטר, אפשר להצדיק פילוסופית אסון שהרג עשרות אלפים בבוקר תפילה בחג דתי? הפילוסוף ז'אן-ז'אק רוסו השיב לו במכתב מפורסם משנת 1756 בהגנה על מקומה של ההשגחה. הוויכוח הזה, שנולד ישירות מהריסות ליסבון, נחשב כיום לאחד מנקודות המפנה המכוננות בפילוסופיה של תקופת הנאורות בשאלות הרוע הטבעי ומקום האל בעולם.

מה שרד מתקופת האינקוויזיציה

בין המבנים שנפגעו קשות ברעש ובשרפה שאחריו היה גם ארמון האשטאוש (Palácio dos Estaus) בכיכר רוסיו - מושבו הרשמי של האינקוויזיציה הפורטוגזית באותם עשורים. הארמון מעולם לא שוקם במלואו לתפקידו המקורי, ובמקום זה הוקם מאוחר יותר בית התיאטרון הלאומי של דונה מריה השנייה שעומד שם עד היום. עבור מטיילים ישראלים החוקרים את שורשיהם הספרדים (ספרדים-פורטוגזים), מדובר בפרט היסטורי בעל משמעות מיוחדת: אחד הסמלים הפיזיים המובהקים ביותר של תקופת הרדיפה הדתית בפורטוגל נמחק, ולו באורח עקיף, באותו יום גורלי. במקביל, המלך ז'וזה הראשון עצמו יצא מהאסון עם פחד עמוק ומתמשך משהייה במבנים סגורים מאבן - הוא ומשפחתו התגוררו במשך שנים במתחם אוהלים ולאחר מכן בפביליון עץ שנקרא "רֵיאל בָּרָקָה" (Real Barraca) בגבעת אז'ודה, וסירב לישון תחת גג אבן עד סוף חייו.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• הרעש עצמו נמשך רק כמה דקות, אך השרפה שאחריו בערה כמעט שבוע שלם והרסה לא פחות ממנו.
• מי שברח אל הכיכרות הפתוחות ליד הנהר כדי להימלט מהמבנים הקורסים נפגע דווקא מהצונאמי כעבור כארבעים דקות.
• מנזר הכרמו נותר במכוון ללא גג מאז יום הרעש ועד היום, כתזכורת פיזית לאסון בלב העיר.
• הרובע ההיסטורי שרואים כיום בבאיישה נבנה כמעט כולו מחדש אחרי 1755, כולל רשת הרחובות הישרה וחזיתות הבניינים.
• מגדל בלם ומנזר ז'רונימוש, המרוחקים ממרכז העיר הצפוף, שרדו כמעט ללא פגע ואפשר לבקר בהם באותו אחר צהריים.
• תיעוד שיטתי שהזמין פומבל מכל כפרי הממלכה נחשב לאחת הנקודות המכוננות בהיסטוריה של מדע רעידות האדמה.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לחשוב שרעידת האדמה לבדה היא שהרסה את ליסבון - בפועל השילוב עם השרפה והצונאמי הוא שקבע את היקף האסון.
• להניח שמנזר הכרמו ההרוס הוא אתר בנייה נטוש - למעשה מדובר בהחלטה מכוונת להשאיר אותו כך כאנדרטה.
• לטייל בבאיישה בלי לשים לב לרשת הרחובות הגיאומטרית - היא עצמה התוכנית ההנדסית שהפכה את הרובע לעמיד יותר לרעידות.
• לצפות למספר מדויק ומוסכם של הרוגים - ההערכות ההיסטוריות נעות בטווח רחב ואין נתון סופי מוסכם.
• לחשוב שכל מרכז ליסבון ההיסטורי הוא מימי הביניים - רוב מה שרואים היום בבאיישה נבנה אחרי 1755 בסגנון פומבלי אחיד.
• להתעלם מכך שהאסון עצמו התחולל בלב הים ולא מתחת לעיר - מה שמסביר גם את הפגיעה הקשה בחופי האלגרווה ובספרד.

שאלות נפוצות

מה גרם לרעש ליסבון של 1755?

רעידת אדמה בעוצמה משוערת של 8.5 עד 9 שמוקדה היה באוקיינוס האטלנטי, כמאתיים ק"מ דרום-מערבית לחוף האלגרווה, שהובילה בתוך שעות גם לשרפה נרחבת וגם לצונאמי שהכה בחופי פורטוגל, ספרד ואף מרוקו.

כמה אנשים מתו ברעש ליסבון 1755?

ההערכות המקובלות מדברות על כ-30 עד 40 אלף הרוגים בליסבון עצמה, מתוך כ-200 אלף תושבים, עם אלפים נוספים באזור הרחב יותר - אך המספר המדויק שנוי במחלוקת בשל תיעוד חלקי מהתקופה.

מי היה מרקיז דה פומבל ומה תפקידו בשיקום העיר?

סבסטיאו ז'וזה דה קרוואליו א מלו, שקיבל מאוחר יותר את התואר מרקיז דה פומבל, היה השר שלקח בפועל את הפיקוד על ניהול המשבר מייד אחרי הרעש, ולאחר מכן הוביל את תכנון ובניית הבאיישה הפומבלינה - מרכז ליסבון החדש.

אפשר עדיין לראות עדויות לרעש בליסבון של היום?

כן - מנזר הכרמו, שקרס בעת התפילה ונשאר במכוון ללא גג עד היום, הוא העדות הפיזית הבולטת ביותר, לצד רשת הרחובות הגיאומטרית של הבאיישה הפומבלינה שנבנתה מאפס אחרי האסון.

למה מגדל בלם ומנזר ז'רונימוש לא נהרסו כמו שאר העיר?

מיקומם המערבי, על קרקע יציבה יותר לאורך שפת הנהר ובמרחק ממרכז העיר הצפוף שבו קרס רוב הבנייה, סייע להם לשרוד את הרעש כמעט ללא נזק מבני.

מה זו "הגיאולה הפומבלית"?

שלד עץ פנימי במבנה צלבים, המוטמע בתוך קירות האבן של מבני הבאיישה כדי לספוג רעידות במקום להתמוטט בבת אחת - אחד מקודי הבנייה המוקדמים באירופה שתוכננו במפורש נגד רעידות אדמה.