הר פיקו (Pico), שמתנשא לגובה 2,351 מטר, הוא הנקודה הגבוהה בכל פורטוגל וההר הגבוה השלישי באוקיינוס האטלנטי כולו. הקונוס הגעשי כמעט-מושלם שנותן לאי את שמו מזדקר ישירות מן המים, לעיתים עוטה כובע עננים ולעיתים חשוף ובוהק מעל שדות בזלת שחורה. זהו אחד המראות הדרמטיים ביותר בארכיפלג האזורי, ונקודת המשיכה המרכזית של מטיילים שמגיעים לכאן במיוחד כדי לעמוד על גג המדינה.
אך פיקו הוא הרבה מעבר להר. האי כולו, השני בגודלו באיים האזוריים, הוא נוף געשי חי: כרמי יין עתיקים הבנויים בין אלפי חומות אבן שחורה שהוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסקו, מפרצי דייגים שקטים, מערות לבה מתחת לאדמה, ומהמים העמוקים שסביבו יוצא אחד ממוקדי הצפייה בלווייתנים הטובים באירופה. עבור המטייל הישראלי שמחפש טבע אחר, אתגר פיזי אמיתי ופורטוגל שאינה לישבון או פורטו - פיקו הוא יעד שקשה למצוא לו תחליף.
המרחק הקצר מהאי השכן פאיאל (Faial), שמעבורת חוצה בחצי שעה בלבד, הופך את פיקו לחלק טבעי ממסלול של כמה איים במרכז הארכיפלג - ה"משולש" הקלאסי של פיקו, פאיאל וסאו ז'ורז'.
הר פיקו - הפסגה הגבוהה בפורטוגל
הר פיקו הוא סטרטו-וולקן, הר געש שכבתי צעיר יחסית שהתפרצותו האחרונה תוארכה למאה השמונה-עשרה. בניגוד להרים גבוהים אחרים באירופה, הוא אינו חלק מרכס אלא צומח בבידוד גמור מלב האוקיינוס, מה שמסביר את הצללית החדה והסימטרית שנראית מכל קצות האי ואף מפאיאל שממול.
קונוס געשי שמזדקר מן האוקיינוס
מבסיסו לפסגה מטפס פיקו כאלף וחמש-מאות מטר מעל קו החוף, אך אם מודדים מקרקעית האוקיינוס מדובר בהר עצום בהרבה. בראשו לוע (קלדרה) ברוחב כמה מאות מטרים, ומתוכו מתרומם חרוט משני קטן וחד. אזור הפסגה מכוסה סלע וולקני מחוספס, אבן פומיס ולעיתים אדים חמים שנפלטים מסדקים - עדות לכך שההר רדום, לא כבוי. את הר פיקו אפשר לראות ממרחק רב כשמזג האוויר צלול.
פיקיניו - הפסגה שבתוך הפסגה
רבים מופתעים לגלות שהנקודה הגבוהה באמת אינה שפת הלוע אלא חרוט קטן בשם פיקיניו (Piquinho), "פיקו הקטן", המתנשא כשבעים מטר נוספים מעל רצפת הלוע. הטיפוס האחרון עליו תלול, על סלע חשוף, ומצריך שימוש בידיים. מי שמגיע עד לפיקיניו זוכה לעמוד בדיוק על הנקודה של 2,351 המטרים - הגבוהה בפורטוגל.
מה רואים מלמעלה
ביום צלול נפרש מהפסגה נוף שקשה לתאר: האיים פאיאל, סאו ז'ורז' וטרסיירה צפים על האופק, ולעיתים אף גראסיוזה הרחוקה. שכיח יותר הוא "ים העננים" - שכבת עננים לבנה שמכסה את בסיס ההר בעוד הפסגה זרוחה מעליה, מראה שנחקק בזיכרון של כל מי שעולה לזריחה. חשוב לזכור שהפסגה יוצרת מזג אוויר משלה, והנוף עשוי להתחלף מנוף אינסופי לערפל סמיך תוך דקות.
הטיפוס להר פיקו - כל מה שצריך לדעת
הטיפוס להר פיקו הוא מהחוויות המבוקשות בכל האיים האזוריים, אך הוא אינו טיול נחל תמים. מדובר במסלול תובעני על סלע וולקני, בשינויי גובה ומזג אוויר חדים, שדורש כושר גופני סביר, ציוד נכון ותכנון מראש.
היתר כניסה ובית ההר (Casa da Montanha)
הגישה להר מוסדרת ומוגבלת. כל מטפס - בין אם עצמאי ובין אם עם מלווה - חייב להירשם ולעשות צ'ק-אין בבית ההר (Casa da Montanha) שבגובה כ-1,200 מטר, נקודת ההתחלה של המסלול. מספר המטפסים המורשים בו-זמנית על ההר מוגבל, וכך גם המכסה היומית, ולכן בעונה העמוסה ההיתרים אוזלים. הרישום נעשה מראש דרך מערכת ההזמנות הרשמית של ההר, ולרוב שוכרים שם משדר GPS קטן למעקב בטיחות. מבית ההר עולה כביש קצר ותלול, וממדלנה מגיעים אליו בכ-25 דקות נסיעה.
עם מלווה מוסמך או באופן עצמאי
אפשר לטפס לבד, אך לרוב המטיילים - ובמיוחד למי שאינו מנוסה בהרים גבוהים - עדיף לעלות עם מדריך הרים מוסמך המשתייך לאיגוד מדריכי ההרים של האיים האזוריים. המלווה מכיר את המסלול המסומן, את שינויי מזג האוויר ואת נקודות הסכנה, ומגדיל משמעותית את סיכויי ההצלחה בבטחה, בעיקר בעליית זריחה בחושך. אפשר להזמין טיפוס מודרך להר פיקו עם מדריך מקצועי, וקיימת גם אפשרות טיפוס מלווה נוספת ליום שלם. חשוב ליידע מראש על מגבלות בריאותיות (לב, אסתמה, פחד גבהים), ואין לצלול ב-24 השעות שלפני העלייה.
משך, רמת קושי ומה כדאי לארוז
העלייה והירידה נמשכות יחד בין שבע לתשע שעות, על מרחק של כ-3.9 קילומטר בכל כיוון ועם עלייה של כ-1,150 מטר - כלומר מסלול קצר אך תלול מאוד. הקושי בינוני-גבוה, בעיקר בגלל הסלע המחוספס והגובה. חובה: נעלי טיולים גבוהות ויציבות, שכבות חמות וגם מעיל רוח-גשם (הפסגה קרה גם בקיץ), כובע וכפפות, פנס ראש למי שעולה לזריחה, וכמות נדיבה של מים ומזון אנרגטי. מי שמפחד מגבהים כדאי שיישקל היטב את השלב האחרון עד פיקיניו. ריכזנו עוד רעיונות לחוויות בטבע במדורי הטיולים בפורטוגל.
כרמי הלבה ואתר המורשת של אונסקו
עוד לפני שנעמדים מול ההר, מגלים ברדת מן המטוס נוף אנושי מרהיב לא פחות: פסיפס אינסופי של חלקות כרם קטנות המוקפות חומות אבן שחורה, שנפרש לאורך קו החוף. זהו אחד המראות הייחודיים באירופה, והוא שהקנה לפיקו את מעמד אתר המורשת העולמית.
הקוראיש - חומות הבזלת השחורה
המבנה המקומי נקרא "קוראיש" (currais): אלפי מלבנים קטנים תחומים בחומות בזלת יבשות שנבנו ביד מאבן געשית מקומית. החומות מגנות על הגפנים מרוחות האטלנטי ומהמלח שנישא בהן, סופגות חום בשעות היום ופולטות אותו בלילה, ובכך יוצרות מיקרו-אקלים חמים שמאפשר לגפן לשרוד ולהבשיל על אדמת לבה כמעט חשופה. כל עבודות הכרם, מהגיזום ועד הבציר, נעשות בעבודת יד בלבד בשל השטח הסלעי והמרחבים הצרים.
זן ורדליו והיין שהגיע לחצר הצאר
הזן ההיסטורי המזוהה עם פיקו הוא ורדליו (Verdelho), שממנו הופק במשך מאות שנים יין לבן משובח. בתקופות הזוהר יוצא יין פיקו לאירופה ולאמריקה, והמסורת המקומית גאה לספר שהוא אף הגיע אל שולחן החצר הרוסית. הנוף הזה התפתח לאורך כחמש-מאות שנה ונשמר באופן אותנטי יוצא דופן - בחומריו, בשימושו ובטכניקות העיבוד שלו - וזו הסיבה שאונסקו הכירה בו.
מרכז תרבות היין, לאז'ידו וקריאסאו וולייה
את הסיפור הכי מוחשי חווים באזור קריאסאו וולייה ובכפר לאז'ידו, שם ממוקם מרכז המבקרים של תרבות היין (Centro de Interpretação). מסלול הליכה מסומן חוצה את הכרמים ומגיע אל טחנות רוח אדומות-לבנות ואל בריכות שנחצבו בסלע. במדלנה פועל גם מוזיאון היין, ובבתי היקב באזור אפשר לטעום את היינות המקומיים - הוורדליו הלבן והיין המבוצר בסגנון "ליקורוסו". מי שרוצה לשלב סיור ויין עצמאי ימצא נקודת פתיחה נוחה במגוון החוויות המודרכות באי פיקו. שווה לצרף לביקור גם את גרוטה דאש טורש, צינור הלבה הארוך באיים האזוריים.
מדלנה, לאז'ש וכפרי האי
פיקו אינו אי של עיר גדולה אחת אלא של שלוש רשויות קטנות ורשת כפרי דייגים לאורך החוף. כל אחת מהן בעלת אופי משלה, וכדאי להכיר את השלוש כדי לבחור היכן להתבסס.
מדלנה - שער הכניסה מול פאיאל
מדלנה (Madalena) היא העיירה הראשית והנקודה שבה עוגנת המעבורת מפאיאל. מולה מתנשאים שני צוקי בזלת קטנים בים, "Em Pé" ו"Deitado", שהפכו לסמל מקומי. כאן מרוכזים חלק מבתי הקפה, החנויות והמסעדות, וממנה קל להגיע לכרמי קריאסאו וולייה ולמוזיאון היין. השקיעה ממדלנה, כשההר מאחור צובע כתום, היא רגע קלאסי של האי.
לאז'ש דו פיקו - בירת הלווייתנים ההיסטורית
לאז'ש דו פיקו שבדרום היא הכפר העתיק והציורי ביותר, וליבו של עבר ציד הלווייתנים של האי. כאן שוכן מוזיאון ציד הלווייתנים, שמספר בכנות את הפרק הקשה שבו התפרנסו התושבים משיט בסירות פתוחות אל מול הלווייתן. כיום מהמזח הזה יוצאות דווקא סירות הצפייה השלוות, וההיסטוריה הפכה לשימור ולתיירות אחראית.
סאו רוקה וקאשורו - חופי בזלת ובריכות סלע
בצפון שוכנת סאו רוקה דו פיקו, ובה מפעל לוויתנים לשעבר שהוסב למרכז תעשייה ומורשת. סמוך לה נמצא קאשורו (Cachorro), מהמראות הצילומיים באי: מבני אבן שחורה בין קשתות וחורים שגילף הים בבזלת, ובריכות טבעיות שבהן טובלים בימי קיץ שקטים. פיקו כמעט חסר חופי חול - הקסם שלו הוא בבזלת, בבריכות ובנקודות הכניסה לים בין הסלעים.
צפייה בלווייתנים ובדולפינים
המים העמוקים שמקיפים את פיקו הופכים אותו לאחד המקומות הטובים בעולם לצפייה בקטצאים. הגיאוגרפיה של הערוץ בין פיקו לפאיאל, שבו הקרקעית צונחת במהירות, מושכת לכאן מגוון מינים קרוב מאוד לחוף.
מתי ומה רואים
לווייתני הזרע (Sperm whales) הם התושבים הקבועים ונצפים כמעט לאורך כל השנה. באביב עוברים דרך המים האלה גם ענקי הים הנודדים - לווייתן כחול, לווייתן הגבן ולווייתני זימנון - במהלך נדידתם צפונה. לצידם נצפים בשפע להקות דולפינים משלושה-ארבעה מינים, שלרוב מלווים את הסירות ומספקים מופע חי. סך הכל תועדו במים האזוריים עשרות מיני קטצאים.
מאיפה יוצאים ואיך בוחרים סירה
רוב היציאות ממריאות מלאז'ש דו פיקו, ולעיתים ממדלנה. ייחוד מקומי הוא ה"ויז'יאס" (vigias) - צופים המוצבים על גבעות החוף ומאתרים בעיניים ובמשקפות את מיקום הלווייתנים, שיטה שנשמרה מימי הציד ומכוונת כיום את הסירות בדיוק מרשים. אפשר להזמין מראש חוויית צפייה בלווייתנים מלאז'ש דו פיקו. יש מפעילים המציעים החזר כספי אם לא נצפה אף קטצא.
אתיקה, ים וטיפים לצילום
בחרו מפעיל המחזיק ברישיון ושומר מרחק מהחיות ואינו רודף אחריהן - זו גם חוויה טובה יותר וגם אחראית יותר. הים האטלנטי עשוי להיות סוער; מי שרגיש למחלת ים כדאי שייקח כדור מראש, יישב במרכז הסירה ויביט לאופק. לצילום מומלץ עדשת זום קלה, רצועת יד, וסבלנות - הרגע הגדול מגיע לרוב כשלא מצפים לו.
איך מגיעים לפיקו ואיך מסתובבים
פיקו אינו מחובר בטיסה ישירה מישראל, אך הדרך אליו פשוטה יותר מכפי שנדמה, ובדרך כלל כרוכה בקומבינציה של טיסה בינלאומית, טיסת פנים או מעבורת קצרה.
טיסות לשדה התעופה של פיקו (PIX)
לפיקו שדה תעופה קטן משלו (קוד PIX), המחובר בטיסות פנים של חברת התעופה המקומית מפונטה דלגאדה שבסאו מיגל (כ-50 דקות טיסה), וכן מלישבון ומאיים נוספים. הדרך הנפוצה מישראל היא טיסה ללישבון או לפורטו, משם טיסת המשך לפונטה דלגאדה, ולבסוף חיבור לפיקו. כדאי להשוות מסלולים ומחירים, ולתת שוליים נדיבים לחיבורים - זמני הטיסות הפנימיות משתנים לפי עונה. ניתן להתחיל את התכנון באתר פורטוגל.
מעבורת מפאיאל (הורטה)
הדרך הרומנטית והנוחה ביותר היא דרך האי השכן פאיאל: מעבורת חוצה את הערוץ בין הורטה למדלנה בכ-30 דקות בלבד, במספר הפלגות ביום בעונה. רבים משלבים לינה בהורטה הקסומה (עם מרינה מפורסמת ובר "פיטר") וביקורי יום בפיקו, או להפך. בחורף לוח ההפלגות דליל יותר וכדאי לבדוק אותו מראש.
רכב שכור וכבישים
באי כמעט הכרחי רכב שכור: התחבורה הציבורית דלילה, והאתרים - כרמים, כפרים, בית ההר - פזורים לאורך החוף. הכביש ההיקפי נוח, אך הפנימי עולה לגובה ועובר באזורי ערפל ורוח. מומלץ להזמין רכב מראש, במיוחד בעונה. אפשר להשוות מחירים במערכת השוואת חברות ההשכרה. שימו לב שלא כל תחנות הדלק פתוחות בשעות מאוחרות מחוץ למדלנה ולאז'ש.
מתי לבקר, בטיחות ולינה
פיקו הוא יעד לכל השנה, אך העונה משנה מאוד את החוויה - ובעיקר את הסיכוי לראות את הפסגה ולטפס בבטחה. תכנון נכון של תזמון, לינה והיבטים מעשיים יעשה את ההבדל.
העונות ומזג האוויר
האקלים אוקייני ובלתי צפוי: גשם קצר ושמש יכולים להתחלף באותו יום, וההר עשוי להתעטף עננים גם באמצע הקיץ. החלון הנוח ביותר לטיפוס ולפעילות חוץ הוא מסוף האביב ועד תחילת הסתיו, כשהימים ארוכים והים רגוע יותר לצפייה בלווייתנים. בכל ביקור בעונה החמה כדאי לזכור שזו גם עונת שריפות באזורים היבשים של פורטוגל - יש להישמע לאזהרות המקומיות, לא להיכנס למסלולים שנסגרו ולהימנע מהבערת אש בשטח.
היבטים ישראליים - כשרות, שבת וערך למטייל
פיקו הוא אי קטן ומרוחק, ואין בו מסעדות כשרות או קהילה יהודית. הפתרון המעשי הוא לינה עם מטבחון וקניית מצרכים בסופרים של מדלנה או לאז'ש - כך גם קל יותר לשמור שבת ולבשל עצמאית. מבחינת ערך למטייל, פיקו זול יותר מיעדים אלפיניים באירופה ומציע טבע פראי במחיר סביר. לבעלי זכאות, אזרחות פורטוגלית לצאצאי מגורשי ספרד היא נקודת חיבור נוספת ומרגשת לפורטוגל, וכל ביקור באיים האזוריים מוסיף עומק להיכרות עם המדינה. פורטוגל נחשבת בטוחה מאוד למטיילים, וזה נכון שבעתיים באי כפרי ורגוע כמו פיקו.
איפה ללון
הלינה מתחלקת בעיקר בין מדלנה (נוחה למעבורת ולכרמים) ללאז'ש (קרובה לצפייה בלווייתנים ולכפר העתיק). תמצאו מבחר מבתי אבן משופצים בין הכרמים, דרך מלונות טבע קטנים ועד אפרטמנטים משפחתיים מול הים - טבלת ההמלצות בהמשך מרכזת אפשרויות לפי אזור ותקציב.
עלו לגג פורטוגל - הר פיקו
טיפוס מודרך עם מדריך הרים מוסמך אל פסגת 2,351 המטרים, לרבות עליית זריחה מעל ים העננים.
בדיקת זמינות ומחיר ←צפייה בלווייתנים ובדולפינים
יציאה מלאז'ש דו פיקו אל אחד ממוקדי הצפייה הטובים באירופה - לווייתני זרע, דולפינים וענקי ים נודדים.
בדיקת זמינות ומחיר ←כרמי הלבה ותרבות היין
סיורים וטעימות בין חומות הבזלת השחורה של קריאסאו וולייה - יין ורדליו שנשמר חמש-מאות שנה.
בדיקת זמינות ומחיר ←| אזור באי | למה מפורסם | חובה לראות או לעשות |
|---|---|---|
| מדלנה | שער הכניסה, כרמי קריאסאו וולייה ומוזיאון היין | שקיעה מול הר פיקו וטעימת יין ורדליו |
| הר פיקו | הפסגה הגבוהה בפורטוגל (2,351 מ') | טיפוס מודרך לזריחה עד פיקיניו |
| לאז'ש דו פיקו | עבר ציד הלווייתנים והכפר העתיק | יציאה לצפייה בלווייתנים ומוזיאון הלווייתנים |
| סאו רוקה וקאשורו | חופי בזלת ומפעל לוויתנים לשעבר | בריכות סלע טבעיות ובתי אבן בקאשורו |
| מרכז האי | מערות לבה ואגמי לוע גבוהים | סיור בגרוטה דאש טורש |
מה חשוב לדעת לפני שמגיעים
- הטיפוס להר פיקו דורש היתר והרשמה מראש בבית ההר; המכסה היומית ומספר המטפסים בו-זמנית מוגבלים.
- לפיקו שדה תעופה משלו (PIX) עם טיסות פנים, אך רבים מגיעים במעבורת קצרה בת 30 דקות מפאיאל (הורטה).
- באי אין מסעדות כשרות; מומלץ לינה עם מטבחון וקנייה בסופרים של מדלנה או לאז'ש.
- מזג האוויר האטלנטי משתנה במהירות וההר עלול להתכסות עננים גם בקיץ - תכננו גמישות בימי הטיפוס.
- רכב שכור כמעט הכרחי; התחבורה הציבורית דלילה והאתרים פזורים לאורך החוף.
- לווייתני הזרע נצפים כמעט כל השנה, בעוד מיני הענק הנודדים נראים בעיקר באביב.
טעויות שכדאי להימנע מהן
- לתכנן טיפוס בלי היתר מראש - העלייה נחסמת ברגע שמכסת המטפסים היומית מתמלאת.
- לזלזל במזג האוויר של הפסגה ולעלות בלי שכבות חמות, מעיל רוח-גשם, כפפות ופנס.
- לצפות לחופי חול זהובים - חופי פיקו הם בזלת שחורה ובריכות סלע, וזה בדיוק הקסם.
- להקדיש לאי יום אחד בלבד - פיקו מתגמל שהות של שלושה ימים לפחות.
- לדלג על הזמנת מעבורת, רכב ולינה מראש בעונה העמוסה.
- להסתמך על מסעדות פתוחות בערב בכפרים הקטנים - השעות מצטמצמות מאוד מחוץ לעונה.
שאלות נפוצות
כמה זמן לוקח לטפס להר פיקו?
הטיפוס והירידה נמשכים יחד בין שבע לתשע שעות, על מרחק של כ-3.9 קילומטר ועלייה של כ-1,150 מטר. זהו מסלול קצר אך תלול מאוד על סלע וולקני, ולכן דורש כושר סביר ותכנון ליום שלם.
האם חייבים מדריך כדי לטפס?
אפשר לטפס גם עצמאית, אך כל מטפס - עם או בלי מלווה - חייב להירשם ולעשות צ'ק-אין בבית ההר. למי שאינו מנוסה בהרים גבוהים מומלץ בחום מדריך מוסמך, בעיקר בעליית זריחה בחושך ובמזג אוויר משתנה.
מתי הכי כדאי לבקר בפיקו?
החלון הנוח ביותר הוא מסוף האביב ועד תחילת הסתיו, כשהימים ארוכים, הים רגוע יותר לצפייה בלווייתנים והסיכוי לראות את הפסגה גבוה. גם אז מזג האוויר עלול להשתנות במהירות.
איך מגיעים לפיקו מישראל?
אין טיסה ישירה. הדרך הנפוצה היא טיסה ללישבון או לפורטו, משם טיסת פנים לפונטה דלגאדה ולפיקו, או לחלופין מעבורת קצרה בת כ-30 דקות מהאי השכן פאיאל (הורטה).
האם רואים לווייתנים כל השנה?
לווייתני הזרע הם תושבים קבועים ונצפים כמעט לאורך כל השנה. מיני הענק הנודדים - כמו הלווייתן הכחול והגבן - עוברים באזור בעיקר באביב, לצד להקות דולפינים שנראות ברוב העונות.
כמה ימים כדאי להקדיש לאי פיקו?
שניים עד ארבעה ימים הם נקודה טובה: יום לטיפוס או לסיור בהר, יום לצפייה בלווייתנים וסיור בכפרים, ויום לכרמי אונסקו, למערות הלבה ולבריכות הסלע. רבים משלבים גם את פאיאל השכן.