מדיירה היא אי הרים וולקני באוקיינוס האטלנטי, כ-1,000 ק"מ מדרום-מערב ליבשת פורטוגל וקרוב יותר לחופי מרוקו מאשר ללשבון, שדוחס בתוך שטח קטן פסגות של מעל 1,800 מטר, יערות לאורל עתיקים שהם אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, עשרות מסלולי לבדות לאורך תעלות השקיה, כפרי דייגים צבעוניים ובירה קוסמופוליטית בשם פונשל. זהו אינו יעד חוף קלאסי אלא יעד טבע וטיולי רגל, עם אקלים אביבי כמעט כל השנה - הסיבה לכינוי "אי האביב הנצחי".

לישראלים מדיירה מציעה שילוב משכנע: בטיחות גבוהה מאוד, יחס מחיר-תמורה נדרש בהשוואה למערב אירופה, נהיגה נוחה מצד ימין ואנגלית שגורה בשירותי התיירות. אין קו ישיר קבוע מישראל, אך החיבור דרך לשבון או דרך מוקדי תעופה אירופיים הפך את האי לנגיש הרבה יותר מכפי שנדמה. בעלי אזרחות פורטוגלית - ובהם רבים מצאצאי יהדות ספרד שקיבלו אזרחות מכוח החוק הספרדי-פורטוגלי - נהנים גם מכניסה ושהייה פשוטות במיוחד.

מי שמגיע לשבוע יגלה שאפשר לחצות את האי מקצה לקצה בפחות משעתיים נהיגה, אך שכל עמק וכל צלע הר מסתירים עולם משלהם: צפון גשום וירוק-אזמרגד מול דרום שטוף שמש, פסגות מעל העננים ובריכות לבה שחורות בקו המים.

פונשל - הבירה שבה מתחיל כל טיול

כשני שלישים מתושבי האי חיים באזור פונשל (Funchal), אמפיתאטרון עירוני שמטפס מקו החוף אל המדרונות. זו נקודת הבסיס הטבעית: כאן נוחתות רוב הטיסות, כאן מרוכזים המלונות והמסעדות, ומכאן יוצאות כמעט כל ההפלגות והטיולים המאורגנים. אפשר בקלות להעביר בפונשל יומיים מלאים לפני שיוצאים לכבוש את שאר האי.

העיר העתיקה, השוק והמרינה

לב הביקור הוא ה-Zona Velha, העיר העתיקה, שסמטאותיה מרוצפות אבן ודלתותיה צוירו ביד אמנים במסגרת פרויקט האמנות המקומי - טיילת קצרה ברחוב Rua de Santa Maria מספקת עשרות תמונות. סמוך אליו ניצב Mercado dos Lavradores, שוק האיכרים המקורה שבו מוכרים פרי פסיפלורה בזנים שקשה למצוא במקום אחר, פרחי גן עדן ודוכני דגה ובהם הדג השחור המקומי. משם קצרה הדרך למרינה, לקתדרלת ה-Sé מהמאה ה-15 ולטיילת החוף.

מונטה - רכבל, גנים ומזחלות נצרים

מהמרכז עולה רכבל בן כרבע שעה אל שכונת ההר מונטה, כמאות מטרים מעל העיר, עם נוף אל המפרץ. למעלה ממתינים הגנים הבוטניים של ארמון מונטה על אגמיו ופסליו, וכנסיית הצליינות Nossa Senhora do Monte. את הירידה חוגגים רבים במזחלת הנצרים המסורתית (carreiros do Monte) - שני נהגים לבושי לבן מגלגלים סל קלוע במורד הכביש התלול, מסורת בת מאה שנה שהפכה לאטרקציה בפני עצמה.

טיפ למתכננים

שמרו את פונשל לימים הראשונים או האחרונים, כדי לצבור התרשמות ולסגור קניות ומזכרות; את שיא הכוח והזמן הקדישו למרכז ההררי ולצפון. מטיילים שמתלבטים בין פורטוגל היבשתית לאי ימצאו רקע נרחב על היעדים השונים בדף הבית של פורטוגל.

פסגות ומסלולי לבדות - הלב ההררי

אם יש דבר אחד שהופך את מדיירה לייחודית בעולם, אלה מסלולי ההליכה. מערכת ה-levadas - תעלות מים צרות שנחצבו במשך מאות שנים כדי להוביל מים מהצפון הגשום אל שדות הדרום - יצרה רשת שבילים כמעט מישוריים לאורך מדרונות תלולים, לצד מסלולי רכס אלפיניים של ממש.

פיקו דו ארייירו אל פיקו רואיבו

מסלול הרכס PR1 בין פיקו דו ארייירו (הפסגה השלישית בגובהה, נגישה ברכב) אל פיקו רואיבו - הנקודה הגבוהה באי, כ-1,862 מטר - נחשב לאחד ההליכות ההריות היפות באירופה. הוא כולל מדרגות סלע, מנהרות חשוכות (הביאו פנס) וקטעים חשופים, ומתגמל בזריחה מעל ים העננים. מי שמגיע לזריחה צריך להקדים מאוד: מגרש החניה בפסגה מתמלא בחשכה, ורצוי להגיע ברכב פרטי או בהסעה ייעודית.

לבדות: 25 המזרקות, קלדיירָאו וֶרדֶה ורָבָּסָאל

הלבדה המפורסמת ביותר היא 25 המזרקות (25 Fontes) באזור רבסאל, המסתיימת בלגונה שאליה ניגרים עשרות פכי מים. דרך נוחה לשלב אותה עם הגישה המאתגרת במעלה ההר היא טיול ג'יפ 4x4 בשילוב הליכת 25 המזרקות, הכולל הסעה מפונשל ומדריך. מי שמעדיף קצב אישי יבחר הליכה פרטית מודרכת לאורך הלבדה. לבדות מומלצות נוספות: Caldeirão Verde היורדת אל מפל בתוך יער הלאורל, ו-Levada do Rei הירוקה במיוחד.

בטיחות בשבילים

קטעי לבדה עוברים על סף תהום ללא מעקה, ומנהרות עלולות להיות רטובות ומחליקות; נעלי הליכה, שכבות חמות ופנס הם חובה. בעונה החמה והיבשה ייתכנו סגירות בשל סכנת שריפות - אין להיכנס לשבילים חסומים, יש לציית לשילוט הרשויות ולבדוק את מצב המסלול לפני היציאה.

חופים, בריכות לבה וקו האוקיינוס

מי שמדמיין מדיירה כיעד חוף ים תיכוני יופתע: זהו אי וולקני, וקו החוף שלו בנוי בעיקר מצוקים, חלוקי בזלת ובריכות סלע. דווקא בשל כך חוויית המים כאן שונה ובלתי נשכחת.

בריכות הלבה של פורטו מוניש וסיישל

בקצה הצפון-מערבי נמצאות בריכות הלבה הטבעיות של פורטו מוניש - בריכות שנוצרו מזרימת לבה קפואה, שהים ממלא במים צלולים בין דפנות שחורות. סמוך אליהן, כפר הדייגים סיישל מציע בריכות שקטות יותר וחוף חול שחור נדיר.

חופי חול, פונטה דה סאו לורנצו וטיולי ים

לחוף חול זהוב אמיתי נוסעים אל מפרץ מאצ'יקו, שחולו יובא ממרוקו, או אל חופי הבזלת של קָלֶטָה בדרום. חובבי חול לבן וים רדוד ממריאים לאי השכן פורטו סנטו. בקצה המזרחי משתרעת פונטה דה סאו לורנצו, לשון יבשה אדמדמה וחשופת רוחות שנראית כמו נוף אחר לגמרי. את המים עצמם הכי כדאי לחוות מהמושב הראשון: מדיירה היא אחד ממוקדי צפיית הלווייתנים והדולפינים הטובים באטלנטי, וניתן להזמין הפלגת צפייה בלווייתנים ודולפינים מפונשל עם התחייבות לתצפית. בחודשים החמים הסיכוי לפגוש לווייתני זרע וגוונים שונים של דולפינים גבוה במיוחד.

כפרים, כבישים ונופים דרמטיים

הקסם של מדיירה נמצא לא פחות בין היעדים המסומנים - בכבישים המתפתלים, במנהרות ובכפרים שנשקפים אל תהום ירוקה. יום שלם של נהיגה בין נקודות תצפית הוא חוויה בפני עצמה.

קמרה דה לובוש וקאבו ז'יראו

מערבית לפונשל שוכן כפר הדייגים קמרה דה לובוש, שהקסים בזמנו את וינסטון צ'רצ'יל שצייר כאן, וסירותיו הצבעוניות הן מהמזוהות ביותר עם האי. ממש מעליו מתנשא קאבו ז'יראו, אחד מצוקי הים הגבוהים באירופה, שבראשו רצפת זכוכית (skywalk) התלויה מעל תהום של כ-580 מטר - לא לבעלי גובה חלש.

סאנטנה, קוראל דאש פריירש ופאנאל

בצפון שוכן הכפר סאנטנה ובתי הקש המשולשים הצבעוניים שלו (casas de colmo), סמל מסורתי של האי. פנימה, בלב ההרים, נחבא עמק קוראל דאש פריירש - "מכלאת הנזירות" - כפר שכמו נבלע בין פסגות תלולות, מפורסם במאכלי הערמונים שלו. חובבי אווירה מסתורית ייסעו אל רמת פאנאל, שבה עצי לאורל עתיקים עטופים בערפל כמעט תמידי. עוד רקע על יעדי פורטוגל אפשר למצוא באתר פורטוגל.

אוכל, פונשה ויין מדיירה

המטבח המקומי צנוע במראהו ועשיר בטעמים, ונשען על דגה טרייה, בשר על שיפוד ולחם בזלת חם. ארוחה טובה באי היא חלק בלתי נפרד מהחוויה, ולרוב גם משתלמת בהרבה ממחיריהן של בירות אירופה.

מנות האי: אספדה, אספטדה ובולו דו קאקו

המנה המזוהה ביותר היא espada com banana - פילה של הדג השחור (דג חרב שחור, scabbardfish) בציפוי קל, מוגש עם בננה מטוגנת בניגוד מתוק-מלוח מפתיע. לצידה ניצבת האֶספֶּטָדָה, נתחי בשר בקר על שיפוד עץ דפנה שנתלה מעל השולחן, ולחם ה-bolo do caco הרך, שנאפה במקור על אבן בזלת שטוחה ומוגש חם עם חמאת שום. את כל אלה מוצאים בשפע בטברנות של קמרה דה לובוש ובדוכני שוק פונשל.

פונשה ויין מדיירה

המשקה הלאומי של האי הוא הפּונְשֶה (poncha): שילוב של אגואַרְדֶנְטֶה (ברנדי מקני סוכר), דבש ומיץ לימון, שמעורבב במקל עץ ייעודי בשם caralhinho. נוסחת ה"פונשה של הדייגים" המקורית נחשבת לאותנטית ביותר, וקמרה דה לובוש נחשבת לבירתה. לצד זה עומד יין מדיירה המבוצר והמפורסם - יין מחומצן בכוונה ובחום, ששרד מסעות ימיים ואף הונף בטוסט בחגיגות העצמאות של ארצות הברית; טעימות מודרכות במרתפי פונשל מספרות את סיפורו.

כשרות ושבת

אין באי ודאות של מסעדות כשרות, ורוב המנות המסורתיות כוללות פירות ים ובשר לא מפוקח. משפחות שומרות כשרות נעזרות בדרך כלל בדירות עם מטבחון, בקניות בסופרמרקטים הגדולים של פונשל ובמנות דגים וירקות פשוטות. מומלץ לתכנן מראש רכש לשבת, שכן ביום ראשון חלק מהעסקים סגורים.

טיסות, רכב ועונות - איך מטיילים נכון

מדיירה קטנה בשטחה אך תובענית בטופוגרפיה, ותכנון לוגיסטי נכון הוא ההבדל בין טיול זורם לבין ימים שנשחקים בכביש.

איך מגיעים מישראל

אין כיום קו ישיר קבוע מישראל לשדה התעופה של פונשל (Cristiano Ronaldo). המסלול הנפוץ הוא טיסה ללשבון ומשם קפיצה פנימית של כשעה וחצי, או חיבור דרך מוקד אירופי. שדה התעופה של פונשל ידוע כאתגר נחיתה בשל הרוחות, אך הטייסים שמורשים לנחות בו מנוסים במיוחד.

רכב - הכרח, לא מותרות

התחבורה הציבורית מוגבלת, והרבה מהיעדים היפים ביותר נגישים רק ברכב. הכבישים מצוינים אך תלולים ומפותלים, עם מנהרות רבות; מומלץ רכב קטן וחזק ונהיגה זהירה בערפל. השוואת מחירים מראש דרך מנוע השכרת הרכב DiscoverCars חוסכת לרוב סכומים ניכרים, בעיקר בעונת השיא.

עונות ומזג אוויר

מדיירה נהנית מאקלים מתון כל השנה, אך יש להבין את כלל הזהב: הצפון גשום וירוק, הדרום שטוף שמש, ולעיתים חוצים מנהרה ועוברים משמיים אפורים לתכלת. האביב והסתיו נעימים במיוחד; הקיץ יבש וחם יותר ומחייב ערנות לסכנת שריפות בשבילים. בכל עונה כדאי לארוז שכבות ומעיל גשם דק - מזג האוויר בהרים משתנה בתוך דקות.

מסלול מוצע ולמי מדיירה מתאימה

אפשר להכיר את עיקרי האי בשלושה ימים, אך שבוע מאפשר לנשום, לשלב הליכות ולגלות גם את הפינות הפחות מוכרות.

כמה ימים וכיצד לחלק

מסגרת מומלצת: יומיים בפונשל וסביבתה (עיר עתיקה, שוק, מונטה, קמרה דה לובוש וקאבו ז'יראו); יום מלא במרכז ההררי - פיקו דו ארייירו ולבדה אחת; יום בצפון-מערב - פורטו מוניש, סיישל, סאו וינסנטה ופאנאל; ויום במזרח - סאנטנה ופונטה דה סאו לורנצו. מי שיש לו שבוע יוסיף יום הפלגת צפייה בלווייתנים וקפיצה לאי פורטו סנטו. מגוון הפעילויות המלא של האי מרוכז בעמוד מדיירה של GetYourGuide.

למי מדיירה מתאימה

האי מושלם לחובבי טבע והליכות, לזוגות המחפשים שילוב של נוף ואוכל, ולמשפחות אוהבות אתגר (עם תשומת לב לגובה ולצוקים). פחות מתאים למי שמחפש חופשת חוף ים תיכוני קלאסית או חיי לילה סוערים. לישראלים זהו יעד בטוח, ידידותי ובעל תמורה טובה - במיוחד למי שמשלב אותו עם כמה ימים ביבשת. רקע נוסף על צירופי טיול בפורטוגל תמצאו באתר פורטוגל.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• מדיירה היא אי וולקני של טבע והליכות, לא יעד חוף ים תיכוני קלאסי - עיקר הבילוי בהרים, בלבדות ובבריכות לבה.
• הצפון גשום וירוק והדרום שטוף שמש; לעיתים חוצים מנהרה ומזג האוויר משתנה לגמרי, לכן ארזו שכבות ומעיל גשם דק בכל עונה.
• רכב שכור הוא כמעט הכרח - התחבורה הציבורית מוגבלת ורוב היעדים היפים נגישים רק בכביש מפותל.
• מסלולי לבדה ורכס כוללים קטעים חשופים ומנהרות; הצטיידו בנעלי הליכה ובפנס, ובעונה החמה בדקו סגירות בשל סכנת שריפות.
• אין קו ישיר קבוע מישראל - מגיעים דרך לשבון או מוקד אירופי, ורצוי להזמין טיסה פנימית וזמני חיבור בנוחות.
• למשפחות שומרות כשרות עדיף לשלב דירה עם מטבחון ורכש מסופרמרקטים של פונשל, ולתכנן מראש קניות לשבת.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לבוא עם ציפייה לחופשת חוף - מי שמחפש חול לבן וים רדוד יתאכזב; העוצמה של מדיירה היא ההרים והלבדות.
• להישאר רק בפונשל ולפספס את הצפון הירוק, בריכות פורטו מוניש והמרכז ההררי.
• לזלזל בכבישים המפותלים ובזמני הנסיעה - חצייה שנראית קצרה במפה עלולה לקחת שעה של מנהרות וסיבובים.
• להגיע לזריחה בפיקו דו ארייירו מאוחר מדי או בלי רכב - החניה מתמלאת בחשכה.
• להתעלם משינויי מזג האוויר בהרים ומשילוט סגירת שבילים בעונת השריפות.
• לא להזמין מראש הפלגות לווייתנים והליכות לבדה מודרכות בעונת השיא, ולהישאר בלי מקום.

שאלות נפוצות

יש טיסה ישירה מישראל למדיירה?

לא באופן קבוע. המסלול הנפוץ הוא טיסה ללשבון ומשם טיסה פנימית של כשעה וחצי לפונשל, או חיבור דרך מוקד תעופה אירופי. כדאי לבדוק זמני חיבור נוחים ולהזמין את הקטע הפנימי מראש.

מתי הזמן הכי טוב לטייל במדיירה?

האקלים מתון כמעט כל השנה. האביב והסתיו נעימים במיוחד ופורחים; הקיץ חם ויבש יותר ומחייב ערנות לסכנת שריפות בשבילים; החורף מתון אך גשום יותר בצפון. בכל עונה מומלץ לארוז שכבות ומעיל גשם דק.

אפשר לטייל במדיירה בלי רכב שכור?

אפשר אך מוגבל. פונשל וכמה אתרים נגישים בטיולים מאורגנים ובאוטובוסים, אבל רוב היעדים היפים - הצפון, הלבדות והכפרים הפנימיים - נגישים בנוחות רק ברכב. רכב קטן וחזק מתאים לכבישים התלולים.

עד כמה מסלולי הלבדות קשים?

יש מגוון רחב. חלק מהלבדות כמעט מישוריות ומתאימות למשפחות, ואחרות - כמו מסלול הרכס לפיקו רואיבו - כוללות מדרגות, מנהרות וקטעים חשופים על סף תהום. חשוב לבחור מסלול לפי הכושר, לנעול נעלי הליכה ולהצטייד בפנס.

יש במדיירה חופי חול?

מעט. האי וולקני וקו החוף בנוי בעיקר מצוקים, חלוקי בזלת ובריכות סלע טבעיות כמו בפורטו מוניש. חוף חול זהוב אמיתי יש במאצ'יקו, ולחול לבן נוסעים לאי השכן פורטו סנטו.

מדיירה מתאימה למשפחות ולישראלים?

מאוד. זהו יעד בטוח, ידידותי ובעל יחס מחיר-תמורה טוב, עם אנגלית שגורה בשירותי התיירות. יש לשים לב לגובה ולצוקים במסלולים מסוימים, ולתכנן מראש פתרונות אוכל למשפחות שומרות כשרות.