בעלי חיים מדיירה – ציפור האש, יונת הלאורל וכלב הים הנזירי: כל המינים האנדמיים של האי

למדיירה שלושה מיני ציפורים שאינם קיימים בשום מקום אחר בעולם - ציפור האש המקומית (בּיש-בּיש), יונת הלאורל ועוף הסער של זינו - לצד לטאת קיר אנדמית, מושבת כלבי ים נזיריים שחזרה מסף הכחדה בשמורת איי דזרטש, ולמעלה מעשרים מיני לווייתנים ודולפינים במים שסביב האי.

הסיבה לריכוז הזה פשוטה וגם קיצונית: אי געשי צעיר יחסית, שמעולם לא היה מחובר ליבשת, מרוחק מאות קילומטרים מהחוף האפריקאי הקרוב, ומכוסה ביער ערפילי קדום ששרד כאן בזמן שבאירופה הוא נמחק כמעט לחלוטין. מי שהגיע לכאן במקרה - זרע, חרק, ציפור שנסחפה בסערה - נותר מבודד מיליוני שנים והפך למשהו אחר.

המשמעות המעשית למטיילים ישראלים: אפשר לראות חלק ניכר מהמינים האלה בלי ציוד מיוחד ובלי ידע קודם, בטיולים קצרים ליד הכביש. חלקם נדירים כל כך שהמפגש איתם מחייב הפלגה ליים פתוח או סיור לילי מודרך, וחלקם - כמו כלב הים - הם עניין של מזל טהור.

למה מדיירה מגדלת מינים שאין בשום מקום אחר

מדיירה היא פסגה של הר געש ענק שעולה מקרקעית האוקיינוס. היא מעולם לא הייתה מחוברת ליבשת, ולכן כל בעל חיים יבשתי שחי כאן הגיע במקרה - עף, נסחף על גזע צף או נישא ברוח - ואז נותר מבודד לאורך מיליוני שנים והתפצל למין חדש.

התוצאה היא מה שביולוגים מכנים אנדמיות גבוהה: אחוז חריג של מינים שקיימים רק בשטח קטן מאוד. באי שאורכו כ-57 קילומטרים ורוחבו כ-22 קילומטרים דחוסים בתי גידול שונים לחלוטין זה מזה - יער ערפילי לח בצפון, מדרונות יבשים וסלעיים במזרח, פסגות מעל 1,800 מטר במרכז, וקירות מצוק ימיים שיורדים ישר לתהום.

שלושת המנועים: בידוד, גובה וערפל

הבידוד יצר את המינים, הגובה יצר את המגוון והערפל שמר עליהם. רוב הלחות באי לא מגיעה מגשם אלא מענני הפסאט שנתקלים במדרון הצפוני ומתעבים על העלווה - תופעה שמכונה מקומית גשם אופקי. היא זו שמאפשרת ליער הלאוריסילבה לשרוד גם בקיץ, ולכן גם ליונת הלאורל, לחלזונות היבשה האנדמיים ולפרפרי היער להתקיים כאן ברציפות.

מה זה בעצם יער לאוריסילבה

זהו שריד של יער סובטרופי שכיסה שטחים נרחבים באגן הים התיכון ובדרום אירופה לפני עידני הקרח. באירופה הוא נעלם כמעט כליל; במדיירה שרדו כ-15,000 הקטאר, רובם במדרון הצפוני, וכ-90 אחוז מהם נחשבים יער ראשוני שלא נכרת מעולם. אונסק"ו הכריזה עליו אתר מורשת עולמית, ובתוכו תועדו עשרות מיני צמחים אנדמיים - בסיס המזון של כמעט כל עולם החי היבשתי של האי.

מקרונזיה - השכונה הביולוגית של מדיירה

מדיירה שייכת לקבוצת האיים המכונה מקרונזיה, יחד עם האיים האזוריים, האיים הקנריים, כף ורדה והאיים הסלווז'נש הזעירים שבין מדיירה לקנרים. מינים רבים חוזרים על עצמם בין הארכיפלגים בגרסאות שונות, וזו בדיוק הסיבה שחוקרים מגיעים לכאן כדי להבין איך נוצרים מינים. מי שמשלב ביקור בשני ארכיפלגים פורטוגליים ימצא הבדלים ברורים - האזוריים חזקים יותר בלווייתנים, מדיירה חזקה יותר בציפורי יבשה אנדמיות. אפשר לשלב את הביקור עם מסלול של שבוע במדיירה שמכסה גם את היער וגם את החופים.

ציפור האש של מדיירה (בּיש-בּיש) - הקטנה מכולן

ציפור האש של מדיירה היא הציפור הקטנה ביותר באי: כתשעה סנטימטרים בסך הכול ומשקל של כמה גרמים בודדים. השם המקומי שלה, בּיש-בּיש, הוא חיקוי של הקריאה הדקה והחוזרת שלה, וזה הסימן הראשון שתשמעו הרבה לפני שתראו אותה.

במשך שנים היא נחשבה תת-מין של ציפור האש האירופית, ורק ניתוח של הקול, הנוצה והגנטיקה הוביל להכרה בה כמין נפרד. היא ירוקה-זיתנית בגב, בהירה בבטן, עם פס עין שחור-לבן ברור וכתר כתום-צהוב שהזכר מזקר כשהוא מתרגש. היא נעה ללא הפסקה בין ענפים, מרחפת לרגע כדי ללקט חרק זעיר מתחתית עלה, וממשיכה.

איפה פוגשים אותה בקלות

זו הציפור האנדמית הכי נגישה במדיירה. היא נמצאת כמעט בכל מקום שיש בו שיחייה צפופה או יער - כולל גנים בפאתי פונשל - אבל שני המקומות שבהם המפגש כמעט מובטח הם ריביירו פריו והשביל הקצר והשטוח שיוצא ממנו אל מצפה בלקויש - כקילומטר וחצי הליכה כמעט ללא הפרשי גובה. הציפורים שם רגילות לאדם עד כדי כך שהן מתקרבות למרחק של מטר.

למה לא להאכיל אותן

המסורת המקומית של פירורים ותפוחים על מעקה המצפה יצרה ציפורים אמיצות מאוד, אבל האכלה משנה התנהגות, מרכזת טורפים ומעודדת מחלות. שווה להסתפק בצפייה - הן מתקרבות גם בלי פיתיון.

מתי הכי כדאי

הזכרים שרים ומגינים על טריטוריה בעיקר בחודשי סוף החורף עד אמצע הקיץ, ואז קל מאוד לאתר אותם לפי הקול. בשאר השנה הן שקטות יותר אך עדיין פעילות. שעות הבוקר המוקדמות טובות בהרבה מהצהריים, כשהערפל מטפס והיער נסגר. אזור פאנל עם עצי העראש העתיקים מספק את התפאורה היפה ביותר לצילום, אם כי הערפל שם עלול להקשות. סיור לבדה מודרך ביער, כמו ההליכה מריביירו פריו לפורטלה, מכניס אתכם עמוק לתוך בית הגידול שלה עם מי שיודע לזהות את הקולות.

יונת הלאורל (טרוקאש) והיער שמחזיק אותה

יונת הלאורל היא הציפור האנדמית הגדולה של מדיירה: כ-40 סנטימטרים, אפורה כהה, עם כתם צוואר כסוף-נוצץ, גוון ורדרד בחזה ופס בהיר רחב בזנב שנראה בבירור כשהיא חולפת מעל הוואדי. מקומית קוראים לה טרוקאש, והיא חיה כמעט אך ורק בתוך יער הלאוריסילבה.

הקשר בינה לבין היער הדוק לחלוטין. עיקר תזונתה הוא פירות של עצי היער - בעיקר טיל ולוריירו - והיא אחת המפיצות המרכזיות של הזרעים שלהם. במילים אחרות, היער מאכיל אותה והיא שותלת אותו מחדש. פגיעה באחד פוגעת מיד בשני.

סיפור התאוששות אמיתי

באמצע שנות השמונים נאמדה האוכלוסייה בכ-2,700 פרטים בלבד, אחרי מאות שנות כריתה, ציד ולחץ מצד חקלאים שראו בה מזיק לגידולים. הגנה חוקית, הפסקת הציד ושיקום שטחי היער הביאו לעלייה מתמשכת, והאומדנים הנוכחיים נעים בין עשרת אלפים לארבעה-עשר אלף פרטים בוגרים. ארגוני השימור הורידו אותה מרשימת המינים בסכנה למעמד רגוע יחסית - אחת ההצלחות הבולטות של שימור באיים אטלנטיים.

איפה מחפשים אותה

היא ביישנית יותר מציפור האש ונוטה להסתתר בצמרות. המקומות הטובים ביותר הם עמק פאז'ה דה נוגיירה, אזור ריביירו פריו ומצפה בלקויש, יערות קיימאדאש מעל סנטנה, והלבדות של החוף הצפוני. השעה הראשונה שאחרי הזריחה היא הזמן היחיד שבו היא באמת פעילה וגלויה, כשהיא עוברת בין עצי פרי. פרטים שהתרגלו לאדם נראים לעיתים גם בגנים הגדולים שבפאתי פונשל.

עונת הקינון

הקינון מתפרס על פני כל השנה אך מתרכז בסוף החורף ובאביב. בתקופה הזו קל יותר לשמוע את ההמיה העמוקה שלה, שנשמעת כמו יונה רגילה אך נמוכה וגסה יותר. מי שהולך בלבדות ביער ממילא - למשל בשביל לבדת 25 המזרקות - נמצא בדיוק בבית הגידול הנכון, וכדאי פשוט לעצור מדי פעם ולהקשיב.

פריירה - עוף הסער של זינו, הציפור הימית הנדירה באירופה

עוף הסער של זינו, שנקרא מקומית פריירה, נחשב לציפור הים הנדירה ביותר באירופה: אומדנים מדברים על פחות ממאתיים פרטים בעולם כולו. הוא מקנן אך ורק על מדפי סלע צרים ברכס ההררי המרכזי של מדיירה, בגובה של כ-1,600 מטר - ציפור אוקיינוס שמגדלת אפרוחים גבוה בהרים.

במחצית המאה הקודמת הוא נחשב נכחד. שרידים ותיאורים של רועים על יללה מוזרה בלילות ההרים הובילו לחיפוש שהסתיים בגילוי מחדש של אוכלוסייה זעירה בשנת 1969, בזכות מאמציו של הטבען המקומי אלק זינו, שעל שמו נקרא המין באנגלית. מאז פועל פרויקט שימור ייעודי שמפחית טורפים מוחדרים - חולדות וחתולי בר - ורוכש קרקעות סביב אזורי הקינון.

מחזור חיים שמסביר את הנדירות

• הזוגות חוזרים למדפי הקינון בסוף החורף ובתחילת האביב.
• מוטלת ביצה אחת בלבד בעונה, בתוך מחילה רדודה בקרקע.
• שני ההורים דוגרים במשמרות ויוצאים למסעות היזון של מאות קילומטרים בים הפתוח.
• הגוזלים עוזבים את הקן בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו.

קצב רבייה כזה לא סולח על שום אובדן. חולדה אחת שמגיעה למדף קינון יכולה למחוק עונה שלמה, וכך גם שריפה גדולה במסיב המרכזי - תרחיש שכבר קרה וגרם נזק כבד למושבה.

איך אפשר לפגוש אותו בכלל

אזורי הקינון סגורים לחלוטין לקהל, ולא ניתן להתקרב אליהם עצמאית. שתי דרכים לגיטימיות למפגש: הפלגות ים פתוח מפונשל בחודשי הקיץ, שבהן הציפורים חולפות מעל המים יחד עם עופות סער נוספים ויסעורים, וסיורי הקשבה לילית בסביבת פיקו דו ארייירו עם מדריכים בעלי היתר, שבהם עומדים בחושך מוחלט וממתינים לקריאה. חשוב לדעת שהמפגש הוא שמיעתי בעיקרו.

התאום מהאיים השכנים

על האי בוז'יו שבארכיפלג דזרטש מקנן מין קרוב מאוד, עוף הסער של דזרטש, שנבדל בעיקר בעונת הרבייה ובגודל מעט שונה. אפילו צפרים מנוסים מתקשים להפריד ביניהם בים, וזו אחת הסיבות שהפלגות הצפרות כאן נחשבות אתגר מקצועי של ממש.

לטאת מדיירה וחיות היבשה - מי עוד חי כאן באמת

הזוחל האנדמי היחיד של הארכיפלג הוא לטאת הקיר של מדיירה, ואי אפשר לפספס אותה: היא נמצאת על כל קיר אבן, מדרגה, טרסת בית קפה ומטע בננות באי, ולעיתים קרובות תנסה לגנוב חתיכת פרי מהצלחת שלכם.

היא קטנה - גוף של כשמונה סנטימטרים ועוד זנב ארוך - חומה-אפרפרה, והזכרים כהים יותר עם נקודות כחלחלות-ירוקות בצדדים. מה שמייחד אותה הוא התפריט: בניגוד לרוב הלטאות היא אוכלת כמויות גדולות של פירות, פרחים וצוף, ולכן ממלאת באי תפקיד לא שגרתי של מאביקה ומפיצת זרעים. באיים הסלווז'נש הזעירים היא אפילו טורפת אפרוחי יסעורים שזה עתה בקעו - עדות לכמה גמישה ההתנהגות שלה בבידוד.

מה אין במדיירה

אין נחשים כלל, אין חיות טרף גדולות, ואין יונקים יבשתיים מקומיים למעט עטלפים. זו בדיוק הסיבה שהמינים המוחדרים הם האיום המרכזי כאן: חולדות, עכברים, חתולי בר, ארנבות וחמוסים הגיעו עם האדם ומצאו ציפורים שמקננות על הקרקע וללא מנגנוני הגנה. פרויקטים שהוציאו מכרסמים ממושבות ימיות באיים הקטנים הביאו לזינוק מיידי בהצלחת הרבייה של היסעורים - הוכחה מעשית לכמה משמעותי הצעד הזה.

חסרי חוליות שכדאי להכיר

• חלזונות יבשה - מאות מינים אנדמיים, אחת מקבוצות המחקר החשובות באי, רבים מהם מוגבלים לוואדי בודד.
• פרפר היער של מדיירה - מין אנדמי של שולית שחי בשולי יער הלאוריסילבה, שאוכלוסייתו הצטמצמה בעקבות התפשטות מין קרוב שהגיע מבחוץ.
• פרפרי מונרך - כתומים גדולים ובולטים, נפוצים בגנים ובאזורים המחוממים של פונשל לאורך רוב השנה.

שילוב טוב לחובבי טבע יבשתי הוא יום אחד ביער הצפוני ויום שני במדרונות היבשים של פונטה דה סאו לורנסו, שם הצומח, הגיאולוגיה ובעלי החיים שונים לגמרי משאר האי.

כלב הים הנזירי ואיי דזרטש - החזרה מסף ההכחדה

כלב הים הנזירי הים תיכוני, שנקרא בפורטוגזית לובו מארינו - זאב ים - הוא אחד היונקים הימיים הנדירים בעולם. במדיירה הוא כמעט נכחד: בתחילת שנות השמונים נותרו כשישה עד שמונה פרטים בלבד, כולם מרוכזים במצוקי איי דזרטש.

ההיסטוריה כאן ארוכה. המתיישבים הראשונים מצאו חופים מלאים בכלבי ים, ובמשך מאות שנים הם ניצודו לשומן ולעור, ואחר כך נתפסו במכוונות וגם בטעות ברשתות דייג. נקודת המפנה הגיעה עם הכרזת ארכיפלג דזרטש כשמורת טבע מוגנת, סגירת אזורים ימיים לדיג ולשיט, נוכחות קבועה של פקחים על האי ועבודת הסברה ארוכת שנים עם קהילת הדייגים.

המספרים היום

האוכלוסייה גדלה בהתמדה - ממחקרים עולה מעבר מכתשעה-עשר פרטים בתחילת העשור הקודם לכעשרים ושבעה בשנים האחרונות, בקצב גידול שנתי של אחוזים בודדים. זו התאוששות איטית, שנובעת בין השאר מפוריות נמוכה במים דלי-תפוקה של אטלנטיקה פתוחה, אבל היא יציבה. חשוב מכך, הגורים חזרו להיוולד גם לאורך חופי האי הראשי, ולא רק במערות המבודדות של דזרטש.

איפה יש סיכוי לראות

אין שום מקום שבו המפגש מובטח, וכל מי שמבטיח לכם צפייה בכלב ים - לא מדויק. הדיווחים מגיעים בעיקר מאזור גראז'או, מקצה פונטה דה סאו לורנסו, מחופי פורטו סנטו ומהפלגות אל איי דזרטש. הפלגה כזו, כמו היום המלא באיי דזרטש, נמשכת שעות ארוכות ומגיעה לאזור השמור ביותר בארכיפלג - גם אם לא יופיע כלב ים, המצוקים ומושבות הציפורים מצדיקים אותה.

כללי התנהגות שאסור להפר

• אין להתקרב לכלב ים שנח על סלע או בפתח מערה - הפרעה עלולה לגרום לנטישת גור.
• אין להיכנס למערות ים באזורים המוגנים, גם לא בשחייה או בקיאק.
• מפגש מקרי בים: להישאר במקום, לא לשחות לכיוון, ולדווח לרשות הטבע המקומית.

לווייתנים, דולפינים וצבי ים - עולם החי במים

במים שסביב מדיירה תועדו למעלה מעשרים מיני יונקים ימיים. שתי אוכלוסיות נחשבות תושבות קבע - דולפין האף-בקבוק ולווייתן הפיילוט קצר-הסנפיר - ולכן סיכויי הצפייה כאן גבוהים לאורך כל השנה, גם בחורף.

יתרון גיאוגרפי נדיר עומד מאחורי זה: קרקעית הים צונחת לעומק של מאות מטרים במרחק קצר מהחוף, כך שמים עמוקים שבהם ניזונים לווייתנים נמצאים כעשרים דקות הפלגה מהמרינה של פונשל. משמעות מעשית - הפלגות קצרות יחסית, בדרך כלל של כשלוש שעות, בלי ימי ים ארוכים.

מה רואים ומתי

• כל השנה - לווייתן פיילוט קצר-סנפיר ודולפין אף-בקבוק, לרוב בלהקות משפחתיות.
• אביב עד סתיו - דולפין מנומר אטלנטי ולווייתן ברייד, שמגיעים עם התחממות המים.
• חורף ואביב - דולפין מצוי ודולפין מפוספס בלהקות גדולות ופעילות.
• עונה חמה - צפיות סדירות בלווייתן הזרע, שצולל לעומק מול החוף הדרומי.
• לאורך השנה - צבי ים חומים, ולעיתים דגי ירח ענקיים שצפים על פני המים.

לבחור הפלגה נכון

הכללים המקומיים מחייבים רישוי, שמירת מרחק ומגבלה על מספר הסירות סביב להקה. הפלגות רבות מפליגות עם ביולוג ים על הסיפון שמסביר בזמן אמת ומתעד את הצפיות למאגר מחקרי, וחלקן מציעות הפלגה חוזרת ללא תשלום אם לא נראו יונקים ימיים. יציאות בבוקר לרוב רגועות יותר מבחינת מצב הים. אפשר לבחור הפלגת קטמרן מפונשל ליציבות מרבית, או הפלגת צפייה מהמרינה של פונשל. השוואה רחבה יותר של אפשרויות בפורטוגל כולה מופיעה בעמוד צפייה בלווייתנים בפורטוגל.

מתחת לפני המים

שמורת גראז'או, ממזרח לפונשל, היא שמורה ימית בלעדית - הראשונה מסוגה בפורטוגל - ובה אסור לדוג. התוצאה מורגשת מיד: דקרים כהים גדולים מתקרבים לצוללנים, לצד ברקודות, מורנות ותריסנים. אפשר לצלול שם, אבל גם שנרקול פשוט מהחוף מספיק כדי לראות הרבה. מי שמעדיף חוויית מים רגועה ימצא בהמלצות מדיירה בחורף שהים כאן נעים גם בעונה הקרירה.

מסלול טבע וצפרות מעשי - איפה, מתי ואיך

אפשר לכסות את שלושת המינים האנדמיים ואת רוב עולם החי הימי בשלושה ימים ממוקדים, בלי ציוד מקצועי: בוקר ביער הצפוני, הפלגה מפונשל ויום בפונטה דה סאו לורנסו. משקפת 8x42 היא ההשקעה היחידה שבאמת משנה.

שלושה ימים שמכסים כמעט הכול

• יום ביער - ריביירו פריו מוקדם בבוקר, שביל בלקויש, ואז המשך לפאז'ה דה נוגיירה או לקיימאדאש. ציפור האש ויונת הלאורל באותו יום.
• יום בים - הפלגת צפייה בבוקר מהמרינה של פונשל, ואחר הצהריים שנרקול בגראז'או.
• יום במזרח - פונטה דה סאו לורנסו: חצי אי סלעי באורך כתשעה קילומטרים, גיאולוגיה שונה לגמרי, בז מקומי שמרחף מעל המצוקים ומושבות ציפורי ים בעונה. אפשר ללכת עצמאית או להצטרף להפלגה לאורך המצוקים שמראה את הצד שלא נראה מהיבשה.

לוגיסטיקה שכדאי לסדר מראש

רכב שכור הוא כמעט הכרחי - מרבית אתרי הטבע נמצאים במרחק נסיעה מפונשל ותחבורה ציבורית אליהם דלילה. אפשר להשוות מחירים במערכת השוואת חברות ההשכרה או באופרן. חשוב לדעת ששבילים מסומנים רבים במדיירה עברו למודל של הזמנה ותשלום מראש, ואי אפשר לשלם בכניסה לשביל - כדאי לבדוק את מצב השביל ואת אופן ההזמנה יום-יומיים לפני. פרטים על הגעה לאי מרוכזים בעמוד איך מגיעים למדיירה.

בטיחות ואחריות בשטח

בקיץ יש באי עונת שריפות; אין להיכנס לשבילים סגורים, לקיים אש פתוחה או להתעלם מהוראות סגירה, גם כשנראה שהמצב רגוע. בגובה מזג האוויר משתנה מהר - הפרש של עשר מעלות ורוח חזקה בין החוף לפסגות הוא שגרה. בים כדאי לקחת תרופה נגד מחלת ים מראש. ולבסוף, כלל האצבע של כל צפרות אחראית כאן: להישאר על השביל, לא להשמיע הקלטות קריאה כדי למשוך ציפורים, ולא להאכיל אף בעל חיים - גם לא את זה שמתקרב בעצמו.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• שלושת המינים האנדמיים המרכזיים הם ציפור האש המקומית, יונת הלאורל ועוף הסער של זינו - ורק הראשונים שניים נגישים לצפייה עצמאית מהשביל.
• יער הלאוריסילבה שנמצא ברשימת המורשת העולמית הוא בית הגידול המרכזי של ציפורי היבשה האנדמיות, וחלק ניכר ממנו נשמר כיער ראשוני.
• המים מול מדיירה עמוקים במיוחד קרוב לחוף, ולכן הפלגות צפייה בלווייתנים נמשכות בדרך כלל כשלוש שעות בלבד.
• אזורי הקינון של עוף הסער של זינו סגורים לחלוטין; ההתקרבות היחידה המותרת היא בליווי מדריך בעל היתר ובעיקר להקשבה בחושך.
• אוכלוסיית כלב הים הנזירי גדלה בהתמדה בעשורים האחרונים, אך מפגש עמו נותר עניין של מזל ואינו מובטח בשום סיור.
• שבילים מסומנים רבים עברו למודל הזמנה ותשלום מראש, ובקיץ חלקם נסגרים בגלל סכנת שריפות - לבדוק סטטוס לפני היציאה.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להאכיל את הציפורים במצפים כדי לקרב אותן - זה משנה התנהגות, מושך טורפים ומזיק לאוכלוסייה שאמורה לחיות מהיער.
• להגיע ליער אחרי הצהריים ולתהות למה אין ציפורים; הפעילות מתרכזת בשעות הבוקר, לפני שהערפל עולה מהמדרון.
• לצפות לראות את עוף הסער של זינו מקרוב ביבשה - אזורי הקינון סגורים, והמפגש הריאלי הוא בים או בהקשבה לילית.
• להזמין הפלגה שמבטיחה שחייה עם דולפינים או מפגש מובטח עם כלב ים; מפעילים מורשים פועלים לפי כללי מרחק ואינם מבטיחים צפיות.
• לוותר על משקפת - בלעדיה יונת הלאורל בצמרות ועופות הים במרחק פשוט לא ייראו, וזה ההבדל בין טיול טבע ליום הליכה.
• להסתמך על תחבורה ציבורית כדי להגיע לאתרי הטבע; רוב המוקדים דורשים רכב או סיור מאורגן.

שאלות נפוצות

אילו בעלי חיים ייחודיים רק למדיירה?

שלושה מיני ציפורים אנדמיים - ציפור האש המקומית המכונה בּיש-בּיש, יונת הלאורל (טרוקאש) ועוף הסער של זינו - ולצידם לטאת הקיר של מדיירה, שהיא הזוחל האנדמי היחיד בארכיפלג. בנוסף קיימים מאות מיני חלזונות יבשה אנדמיים, פרפר יער אנדמי ומגוון חרקים שקיימים רק כאן. כלב הים הנזירי אינו אנדמי אך האוכלוסייה המקומית היא מהחשובות בעולם.

מה הזמן הטוב ביותר בשנה לצפרות במדיירה?

החודשים החמים, מסוף האביב ועד תחילת הסתיו, הם הטובים ביותר לעופות ים - אז נמצאות באזור כל המושבות המקננות והפלגות הים הפתוח פועלות באופן סדיר. לציפורי היבשה האנדמיות דווקא כל השנה מתאימה, כשסוף החורף והאביב הם תקופת השירה והקינון וקל יותר לאתר אותן לפי הקול. בכל עונה עדיף לצאת בשעות הבוקר המוקדמות.

איפה הכי קל לראות את ציפור האש של מדיירה?

בשביל הקצר והשטוח שמוביל ממרכז ריביירו פריו אל מצפה בלקויש - כקילומטר וחצי הליכה נוחה בתוך יער הלאוריסילבה. הציפורים שם רגילות לנוכחות אדם ומתקרבות למרחק קצר מאוד. מקומות טובים נוספים הם אזור פאנל, יערות קיימאדאש וגנים גדולים בפאתי פונשל. מומלץ להימנע מהאכלה גם כשהציפורים מתקרבות מעצמן.

האם יש סיכוי לראות כלב ים נזירי במדיירה?

יש סיכוי, אבל הוא נמוך ואינו מובטח בשום סיור. האוכלוסייה מונה עשרות פרטים בלבד, ורוב הצפיות מתרחשות באיי דזרטש, באזור גראז'או, בקצה פונטה דה סאו לורנסו ולעיתים בחופי פורטו סנטו. אם נתקלים בכלב ים - אין להתקרב, אין להיכנס למערות ים, ורצוי לדווח לרשות הטבע המקומית כדי שהמפגש ייכנס למאגר הניטור.

האם יש נחשים או בעלי חיים מסוכנים במדיירה?

לא. באי אין נחשים כלל, אין עקרבים מסוכנים ואין חיות טרף יבשתיות. היונקים היבשתיים המקומיים היחידים הם עטלפים, וכל השאר - חולדות, חתולים, ארנבות וחמוסים - הוחדרו בידי אדם והם דווקא האיום העיקרי על הציפורים המקננות. הסיכונים האמיתיים בטיול טבע כאן הם מזג אוויר משתנה בגובה, מדרונות תלולים וים סוער, לא בעלי חיים.

האם צריך סיור מודרך כדי לראות את בעלי החיים, או שאפשר עצמאית?

את ציפור האש, יונת הלאורל והלטאה אפשר לראות בהחלט עצמאית עם רכב שכור ומשקפת. סיור מודרך הופך להכרחי בשני מקרים: הקשבה לעוף הסער של זינו בסביבת אזורי הקינון, שמחייבת מדריך בעל היתר, וצפייה בלווייתנים ובדולפינים, שמתבצעת רק מסירות מורשות. הפלגות לאיי דזרטש מחייבות גם הן מפעיל מורשה בשל מעמד השמורה.