מוזיאון המזרח (Museu do Oriente) הוא האוסף המקיף באירופה למפגש שבין פורטוגל לתרבויות אסיה, פרוס על שישה קומות של מחסן נמל ענק לשעבר בשכונת אלקנטרה (Alcântara), עם כרטיס כניסה שמחירו נע סביב 6 יורו (מחיר מייצג לבדיקה מול הספק) וסיור שנמשך שעה וחצי עד שעתיים. בניגוד למגדל בלם ולמנזר ז'רונימוש, הצפופים במבקרים לאורך כל השנה, מוזיאון המזרח נשאר יחסית לא מוכר גם בקרב מי שכבר ביקר כמה פעמים בליסבון - וזו בדיוק הסיבה שכדאי להכיר אותו.

שני אוספים עומדים בבסיס המוזיאון: אוסף הנוכחות הפורטוגזית באסיה, שכ-1,600 מיצגיו נעים מכ-3000 שנה לפני הספירה ועד אמצע המאה ה-20 ומתעדים כמה מאות שנים של מסחר, מיסיון ומפגש תרבויות, ואוסף קוואק און (Kwok On) - אחד המקיפים בעולם לאמנויות הבמה האסייתיות, ממסכות יפניות ועד בובות תיאטרון אינדונזיות. יחד הם הופכים את המוזיאון לחלון נדיר להיסטוריה שפורטוגל עצמה נוטה לספר עליה פחות: התקופה שבה ספנים וסוחרים פורטוגזים היו מבין הראשונים באירופה שהגיעו ליפן, לסין ולמקאו.

מי שכבר הספיק לבקר בבלם ובאלפמה ומחפש פינה אחרת של ליסבון - שקטה יותר, אינטלקטואלית יותר, ובלי תורים ארוכים - ימצא כאן חוויה ששווה בהחלט את הנסיעה לרציף הנמל של אלקנטרה.

שני אוספים, סיפור אחד: מה באמת רואים במוזיאון המזרח

מוזיאון המזרח בנוי סביב שני גופי אספנות שונים לגמרי באופיים, שמשלימים זה את זה בצורה שכמעט אין לה מקבילה באירופה.

הנוכחות הפורטוגזית באסיה

האוסף הראשון, כ-1,600 חפצים ומסמכים הנעים מכ-3000 שנה לפני הספירה ועד אמצע המאה ה-20, עוקב אחרי מסלול הספנים והסוחרים הפורטוגזים באסיה - מסחר בתבלינים ובמשי, פעילות מיסיונרית ומפגש תרבויות שיצר אמנות היברידית ייחודית. הכוכבים האמיתיים של האגף הם מסכי נאנבן (Namban) יפניים מהמאות ה-16-17 שמתעדים כיצד היפנים ראו את הפורטוגזים - הראשונים מבין האירופים שהגיעו אליהם - לצד אוסף מרשים של מפות וכלי ניווט עתיקים, ופינה נרחבת המוקדשת לטימור (Timor), המושבה הפורטוגזית הפחות מוכרת לישראלים, שנותרה תחת שלטון פורטוגזי עד 1975.

פורצלן כחול-לבן ומקאו

חלק נכבד מהאגף מוקדש לפורצלן הסיני שיוצר במיוחד עבור השוק הפורטוגזי - כלים מוברזים (brasonada) עם סמלי משפחות אצולה פורטוגזיות, שהוזמנו החל מהמאה ה-16 דרך נתיבי הסחר של קומפניית ההודו המזרחית הפורטוגזית. מקאו (Macau), שהייתה תחת שלטון פורטוגזי במשך יותר מ-400 שנה ועד 1999, נוכחת לאורך כל המסדרונות דרך הפריטים האלה - עדות למעמדה כצומת מסחר מרכזי בין מזרח למערב.

אוסף קוואק און - אמנויות הבמה של אסיה

הקומות העליונות מוקדשות לאוסף קוואק און (Kwok On), יותר מ-13,000 פריטים שתועדו במקורם בידי אספן פרטי ומכסים את אמנויות הבמה במרחב שמטורקיה ועד יפן: מסכות טקסיות, בובות תיאטרון צל אינדונזיות, תלבושות אופרה סינית וכלי נגינה מסורתיים. מדובר באחד האוספים המקיפים בעולם בתחום, ומי שלא בהכרח מתעניין בהיסטוריה הקולוניאלית הפורטוגזית ימצא בקומה הזו חוויה ויזואלית עשירה בפני עצמה.

ממחסן קוד לארמון תרבות: ההיסטוריה של הבניין עצמו

הסיפור של הבניין לא פחות מעניין מהתכולה שבתוכו. מדובר במבנה נמל ענק מתחילת שנות ה-40 של המאה הקודמת, שתוכנן בידי האדריכל ז'ואו סימוינש אנטונש (João Simões Antunes) עבור נציבות הבקרה על סחר הבקלהאו - דג הבקלה המלוח והמיובש - מטעם רשות הנמל של ליסבון, ומכאן שמו הרשמי של המבנה, אדיפיסיו פדרו אלווארש קברל (Edifício Pedro Álvares Cabral).

אדריכלות של מחסן, לא של ארמון

שישה קומות, שטח עצום וכמעט העדר מוחלט של חלונות - מאפיינים שנבעו ישירות מהייעוד המקורי כמחסן קירור לדגים. הבניין מאורגן בצורה סימטרית סביב גוף מרכזי עם שתי כנפיים נמוכות יותר משני צדדיו, ובחזית הצפונית שני תבליטים של הפסל ברטה פיו (Barata Feyo) שנותרו במקומם עד היום. קרן אוריינטה (Fundação Oriente), שהוקמה ב-1988 והיא הבעלים של הבניין, בחרה דווקא במבנה התעשייתי הזה - ולא בארמון היסטורי כמו רוב המוזיאונים בליסבון - כדי לאכלס בו את האוסף.

ההפיכה למוזיאון

את ההמרה של המחסן הענק למוזיאון ביצע האדריכל הפורטוגזי קרילו דה גראסה (Carrilho da Graça), אחד השמות המוכרים באדריכלות הפורטוגזית העכשווית, והמוזיאון נפתח לקהל הרחב ב-8 במאי 2008. התוצאה היא שילוב מפתיע בין קליפה תעשייתית גולמית לתאורה מוזיאלית מתוחכמת - חוויה אדריכלית שראויה לתשומת לב גם למי שההיסטוריה האסייתית פחות מדברת אליו.

למי מוזיאון המזרח מתאים - ולמי כדאי לדלג עליו

מוזיאון המזרח הוא לא עצירה מתבקשת לכל מי שמגיע לליסבון לשלושה ימים ורוצה לסמן וי על הקלאסיקות. הוא מתאים במיוחד למי שכבר ביקר במגדל בלם ובמנזר ז'רונימוש, וגם למי שמחפש תוכן שונה מהתבנית הרגילה של כיכרות ואזוליז'וש.

• חובבי היסטוריה ואמנות אסייתית - הפורצלן, המסכים והמסכות שווים ביקור בפני עצמם.
• משפחות עם ילדים מגיל 8-9 ומעלה - האוסף הבמתי של קוואק און, עם המסכות והבובות הצבעוניות, מדבר גם לילדים.
• מי שמחפש פעילות ליום גשום או לשעות אחר הצהריים החמות ביותר של הקיץ - שישה קומות ממוזגות עם מסלול הגיוני.
• נוסעים חוזרים לליסבון שכבר עשו את כל האתרים המוכרים.

לעומת זאת, משפחות עם פעוטות, מי שמוגבל בזמן ומתכנן רק יום אחד בליסבון, ומי שמחפש בעיקר נופים וצילומים - כנראה ימצאו ערך רב יותר בסינטרה או לאורך הטיילת של בלם.

שעות פתיחה, מחירים והזמנה מראש

מוזיאון המזרח סגור בימי שני. בשאר ימות השבוע - שלישי עד חמישי, ושבת עד ראשון - שעות הפתיחה הן 10:00 עד 18:00, ואילו ביום שישי המוזיאון פתוח עד 22:00 בלילה, כשהכניסה מהשעה 18:00 ואילך היא ללא תשלום. הכניסה האחרונה היא כחצי שעה לפני הסגירה, ומחיר כרטיס מייצג לבדיקה מול הספק עומד סביב 6 יורו למבוגר, עם הנחה של 20% למחזיקי כרטיס Lisboa Card.

למה כדאי להזמין כרטיס מראש

מדובר במוזיאון קטן יחסית בתפוסתו, כך שבשעות שישי אחר הצהריים-ערב (כשהכניסה חינם) ובסופי שבוע בשעות הצהריים הקופה נוטה להתמלא בתורים. כרטיס דיגיטלי מראש חוסך את ההמתנה בקופה וכולל כניסה לכל התערוכות - גם לתערוכות המתחלפות שמוצגות מדי כמה חודשים לצד האוסף הקבוע. אפשר להזמין את כרטיס הכניסה של מוזיאון המזרח דרך Tiqets, או לחלופין דרך GetYourGuide, ולהגיע ישר עם הכרטיס בטלפון בלי לעמוד בקופה.

סיורים מודרכים ואודיו-גייד

ברוב הימים אין חובה לסיור מודרך - השילוט הדו-לשוני (פורטוגזית ואנגלית) לצד כל תצוגה נותן הקשר מספק לרוב המבקרים. מי שמעוניין בהעמקה יכול לבדוק מראש אם מתקיימים באותו שבוע סיורי גלריה מונחים בשפה האנגלית, שמתקיימים מדי פעם בשעות קבועות.

איך מגיעים למוזיאון המזרח באלקנטרה

המוזיאון ממוקם על שפת נהר הטאז'ו (Tejo) בשכונת הנמל אלקנטרה, בכתובת Avenida Brasília, Doca de Alcântara Norte - קצת מנותק מהמרכז ההיסטורי, אבל נגיש מאוד בתחבורה ציבורית.

ברכבת - הדרך הכי נוחה

תחנת הרכבת הקרובה ביותר היא אלקנטרה-מאר (Alcântara-Mar) על קו קאשקאיש, שיוצא מתחנת קאיש דו סודרה (Cais do Sodré) במרכז ליסבון - נסיעה של כמה דקות בלבד, ומהתחנה עוד הליכה קצרה של כ-3 דקות למוזיאון.

בחשמלית ובאוטובוס

חשמליות 15E ו-18E עוצרות על שדרות 24 ביולי (Avenida 24 de Julho), ומשם חוצים גשר הולכי רגל מעל פסי הרכבת והשדרה ומטיילים כמה דקות לכיוון הנהר. קו אוטובוס 727 עוצר גם הוא בקרבת מקום. מי שנוסע ברכב פרטי ימצא חניה ברחובות הסמוכים לדוקה, אבל כדאי לזכור שאזור אלקנטרה תוסס במיוחד בערבי סוף שבוע.

מה לא לפספס בתוך המוזיאון

שישה קומות זה הרבה, ומי שמגיע בלי תוכנית עלול לבזבז זמן על אגפים שפחות מעניינים אותו אישית. כמה נקודות שכדאי לתכנן סביבן:

מסכי הנאנבן והמסחר הפורטוגזי-יפני

אולם המסכים היפניים הוא בדרך כלל השיא של הביקור - צבעים עזים, זהב ופרטים זעירים שמתעדים את המפגש הראשון בין אירופה ליפן דרך העיניים היפניות עצמן.

אגף טימור וסין

לרוב פחות עמוס, ומאפשר להתעכב על מפות עתיקות ופורצלן בלי לחץ קהל. שווה במיוחד למי שמתעניין בהיסטוריה הימית הפורטוגזית.

קומת קוואק און והמסכות

הקומה שמושכת הכי הרבה את הילדים - תיאטרון בובות, מסכות ריקוד מבאלי (Bali) וטקסטיל צבעוני. כדאי לתכנן לפחות 30-40 דקות כאן.

תערוכות אורח מתחלפות

המוזיאון מארח לאורך השנה תערוכות אורח מתחלפות - צילום, אמנות עכשווית אסייתית ולעיתים שיתופי פעולה עם מוסדות במקאו - שווה לבדוק לפני ההגעה אם יש כרגע תערוכה שמעניינת אתכם במיוחד.

מה לשלב בסביבה - אלקנטרה, LX Factory וגשר 25 באפריל

מיקומו של המוזיאון על שפת הנהר הופך אותו לנקודת פתיחה נוחה לסיור רגלי לאורך אלקנטרה, אחד האזורים התוססים ביותר בליסבון של השנים האחרונות.

LX Factory

כעשר דקות הליכה מהמוזיאון, מתחת לגשר 25 באפריל (Ponte 25 de Abril), משתרע LX Factory - מתחם תעשייתי ישן שהפך לריכוז של סטודיואים, גלריות, חנויות עיצוב ובתי קפה. שילוב טבעי להמשך היום אחרי המוזיאון.

הנוף מתחת לגשר

הטיילת שלאורך הנהר מציעה נקודות תצפית יפות אל גשר 25 באפריל ואל פסל הישו (Cristo Rei) שממול, על הגדה הדרומית של הטאז'ו. מי שממשיך מערבה ייהנה לשלב את הביקור עם הסביבה של מגדל בלם והמנזר, ומי שפונה מזרחה יגיע בקלות למרכז ליסבון ולשכונות כמו שיאדו ובאשה.

טיפים לביקור נעים - מסעדה, חנות ונגישות

מעבר לתערוכות עצמן, המוזיאון בנוי כך שאפשר לעשות ממנו חצי יום נעים.

מסעדה וקפיטריה

בקומה החמישית פועלת מסעדה שמגישה מטבח בהשראה אסייתית לאורך שעות הפתיחה, ובקומה התחתונה (-1) יש קפיטריה עם כ-48 מקומות ישיבה, שהעיצוב שלה מצטט קטעים מיומני מסע פורטוגזיים מהמאות ה-16-17 עם התייחסויות לגסטרונומיה של היעדים שהמגלים הגיעו אליהם.

חנות המוזיאון

חנות קטנה במפלס הכניסה מוכרת תכשיטים, טקסטיל וחפצי אמנות בהשראה אסייתית ופורטוגזית-אסייתית - נקודה נעימה למזכרת שלא נמכרת בכל פינה בליסבון, בניגוד לחולצות ולמגנטים הסטנדרטיים.

נגישות ותכנון זמן

הבניין מונגש לכיסאות גלגלים ועגלות, עם מעליות בין הקומות. תכננו לפחות שעה וחצי לביקור מלא בשני האוספים, ועד שעתיים אם אתם רוצים לעצור גם במסעדה. מי שממשיך אחר כך למרכז העיר לערב של קניות ומסעדות ימצא את זה מרחק נסיעה קצרה בלבד ברכבת או במונית.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• המוזיאון סגור בימי שני - שונה מרוב האתרים המרכזיים בליסבון שנוטים להיסגר בשלישי.
• הכניסה חינמית בכל יום שישי מהשעה 18:00 ועד הסגירה ב-22:00, אבל זו גם השעה הכי עמוסה בשבוע.
• שני האוספים העיקריים פרוסים על קומות שונות של הבניין ודורשים מעברים בין מפלסים.
• השילוט הדו-לשוני (פורטוגזית ואנגלית) מספיק לרוב המבקרים בלי צורך בסיור מודרך.
• הבניין עצמו - מחסן קוד ענק לשעבר - הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה, לא רק מסגרת לתכולה.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להגיע ביום שני ולגלות שהמוזיאון סגור.
• לתכנן רק 20-30 דקות לביקור - לא מספיק לשני האוספים.
• לפספס את אגף טימור כי הוא פחות מוכר מהמסכים היפניים.
• להגיע בשישי בערב בלי כרטיס מוזמן מראש ולעמוד בתור ארוך לכניסה החינמית.
• לחשוב שזה מוזיאון רק לילדים או רק למבוגרים, כשבפועל הוא מדבר לשני הקהלים בדרכים שונות.

שאלות נפוצות

כמה זמן צריך למוזיאון המזרח בליסבון?

שעה וחצי עד שעתיים מספיקות לרוב המבקרים לשני האוספים; מי שרוצה גם לעצור במסעדה או בחנות כדאי שיוסיף עוד כחצי שעה.

האם מוזיאון המזרח מתאים לילדים?

כן, בעיקר קומת אוסף קוואק און עם המסכות והבובות הצבעוניות; ילדים מגיל 8-9 בדרך כלל נהנים ממנה יותר מפעוטות.

איך מגיעים למוזיאון המזרח מהמרכז ההיסטורי של ליסבון?

הכי פשוט ברכבת מקאיש דו סודרה לתחנת אלקנטרה-מאר, נסיעה של דקות ספורות ואז הליכה קצרה; אפשר גם בחשמלית 15E או 18E עם הליכה מעט ארוכה יותר.

האם כדאי להזמין כרטיס מראש למוזיאון המזרח?

זה לא חובה בשעות רגילות באמצע השבוע, אבל מומלץ מאוד לשישי בערב (כניסה חינמית) ולסופי שבוע בצהריים, כשהתורים בקופה מתארכים.

מה ההבדל בין שני האוספים במוזיאון?

אוסף הנוכחות הפורטוגזית באסיה מתמקד בהיסטוריה, מסחר ואמנות מהמפגש בין פורטוגל למזרח; אוסף קוואק און מוקדש לאמנויות הבמה של אסיה - מסכות, בובות ותלבושות מטורקיה ועד יפן.

האם מותר לצלם בתוך המוזיאון?

ברוב האולמות מותר לצלם ללא פלאש לשימוש אישי; כדאי לשים לב לשילוט ספציפי ליד יצירות רגישות במיוחד כמו מסכי הנאנבן העתיקים.