חוף קלייטה מדיירה – החוף הזהוב, המרינה וכל מה שסביבו

חוף קלייטה הוא רצועת החול הזהוב הנוחה ביותר בחופו הדרום-מערבי של מדיירה: כמאה מטר של חול רך שהובא באוניות, כלוא בין שני שוברי גלים, עם מים שקטים ורדודים שמתאימים גם לפעוטות. באי שכולו בזלת שחורה, מצוקים ומפרצי חלוקים גדולים, זו חריגה גמורה מהנוף - וזו בדיוק הסיבה שהחוף מתמלא במשפחות מקומיות, בבריטים ובישראלים בכל סוף שבוע חמים.

סביב החול נבנתה מרינה קטנה עם סירות דיג ויאכטות, טיילת מסעדות שמביטה ישר אל השקיעה האטלנטית, ומעליהם - על גבעה שמשקיפה אל המפרץ - ניצב אחד הבניינים המודרניים המרשימים בפורטוגל, מרכז האמנות קאזה דאש מודאש.

קלייטה (Calheta) יושבת כשלושים ושניים קילומטרים ממערב לפונשל, באזור שנחשב החם והשמשי באי בזכות צל הגשם של הרכס המרכזי. סביבה משתרעים מטעי בננות, כרמים ושדות קנה סוכר שהיו הבסיס הכלכלי של מדיירה מאז המאה החמש עשרה, ועד היום מזקקים כאן רום חקלאי ומייצרים דבש קנה.

מה זה בעצם חוף קלייטה וכיצד הוא נוצר

חוף קלייטה הוא החוף המלאכותי הראשון שנבנה במדיירה, והוא נחנך בתחילת שנות האלפיים כחלק מפרויקט שנועד להפוך כפר דייגים שקט ליעד נופש. למדיירה, בניגוד לדימוי הים תיכוני שרבים מייחסים לה, אין כמעט חופי חול טבעיים. האי כולו קונוס געשי צעיר יחסית שצנח לים במצוקים תלולים, והחופים הטבעיים שלו הם חלוקי בזלת אפורים-שחורים, לפעמים בגודל אגרוף. מי שרוצה לשכב על חול ולהיכנס למים בהדרגה נאלץ עד אז להפליג לאי השכן פורטו סנטו.

החול שהגיע באוניות

הפתרון היה פשוט ויקר: לייבא חול. החול הזהוב של קלייטה הובא בעיקר ממרוקו, וחלקו מפיגיירה דה פוש שבחוף המערבי של פורטוגל היבשתית. התוצאה היא חול בהיר-חמים, גס במידה, שנראה שונה לחלוטין מכל שאר קו החוף של האי - ובעצם מאותה משפחה של פתרונות שיושמו גם בחוף מאשיקו (Machico) בקצה המזרחי. שני החופים האלה הם למעשה חופי החול הזהוב היחידים באי הראשי, וקלייטה הוא הגדול והמוגן מבין השניים.

שווה לדעת שהחול לא מתנהג כמו חול ים תיכוני: הוא מתחמם מהר מאוד בשעות הצהריים, והמצע מתחתיו הוא בטון ואבן ולא מישור חולי אינסופי. מי שמגיע עם פעוטות יגלה שהמים נכנסים בהדרגה נעימה, אבל בקצוות - קרוב לשוברי הגלים - יש עדיין אבנים.

שני שוברי גלים, שתי מפרצות

המבנה של חוף קלייטה הוא שני מזחים משופעים שיוצאים אל הים ויוצרים מפרץ מוגן. בפועל מדובר בשתי רצועות חול - אחת בכל צד של המרינה - כשהגדולה מביניהן היא הראשית, כמאה מטר אורך ושטח שיזוף של כ-7,300 מטר רבועים. הרצועה השנייה, הקטנה יותר, שקטה בדרך כלל ומלווה בבר חוף פשוט.

ההשפעה של שוברי הגלים דרמטית: בזמן שבקילומטר משם, בכפרי הגלישה של המערב, שוברים גלים אטלנטיים אמיתיים, במפרץ עצמו המים כמעט חסרי גלים. זה מה שהופך אותו לחוף הבטוח ביותר לשחייה משפחתית באי הראשי.

מה יש בפועל על החול

• מלתחות, מקלחות ושירותים ציבוריים
• מיטות שיזוף ושמשיות להשכרה בתעריף סמלי (מומלץ לאמת מול המפעיל במקום)
• עמדת עזרה ראשונה ומצילים בעונת הרחצה, עם מערכת דגלים
• מגרש משחקים קטן לילדים ובר חוף
• כניסה לחוף עצמו ללא תשלום

למי החוף הזה באמת מתאים ולמי פחות

קלייטה הוא החוף שאליו שולחים במדיירה מי שרוצה יום ים רגיל: חול, שמשייה, מים שקטים והליכה של דקה לקפה. הוא לא חוף דרמטי ולא נוף שישבור שיאים באינסטגרם, והוא בהחלט לא סוד. הוא פשוט עובד.

משפחות עם ילדים קטנים

זה קהל היעד המובהק. הכניסה למים מדורגת, הגלים כמעט אינם קיימים, החול רך מספיק לבניית ארמונות, והמרחק בין המגבת למלתחות, לשירותים ולבר קצר. הורים לפעוטות שנרתעים מהחופים הבזלתיים של האי - שבהם ילד קטן מתקשה ללכת יחף ומתקשה עוד יותר לצאת מהמים - ימצאו כאן את הפתרון הבודד באי הראשי. מי שמתכנן חופשה משפחתית רחבה יותר ימצא הקשר נוסף במה שכתוב על פורטוגל עם ילדים.

שחיינים, מבוגרים ומי שרוצה שקט

המפרץ המוגן נוח לשחייה רצינית בקו ישר, במיוחד בשעות הבוקר לפני שמתמלא. גם מטיילים מבוגרים מעריכים את הגישה הנוחה - חניון צמוד, מדרגות רחבות, אין ירידה במצוק. הרצועה הקטנה מצדה השני של המרינה שקטה בדרך כלל גם בעונה.

מי עלול להתאכזב

מי שמחפש חוף בתולי, מפרץ נסתר או תחושת טבע פראי - לא ימצא אותם כאן. זה חוף בנוי, עם בטון, מזחים ומלונות מאחור, וכשהוא מלא הוא באמת מלא. גם חובבי גלישה לא ימצאו כאן דבר: הגלים נעצרים בשוברים, והמקומות האמיתיים לכך נמצאים כמה קילומטרים לכל כיוון. ומי שמדמיין רצועת חול אינסופית כדאי שיידע ששלושים דקות של שיט מפריאה (או טיסה קצרצרה) מפרידות אותו מפורטו סנטו, שם יש כמעט תשעה קילומטרים של חול טבעי - שם החוויה שונה לגמרי. השוואה רחבה יותר בין סוגי החופים בפורטוגל מופיעה במה שנכתב על החופים היפים בפורטוגל.

מתי הכי כדאי להגיע - מים, שמש ועונות

העונה הנוחה לשחייה בקלייטה ארוכה בהרבה ממה שמצפים באי אטלנטי: המים נעימים בערך ממאי ועד דצמבר, והשיא הוא דווקא בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו. זו אחת הסיבות שמדיירה מתאימה כיעד חוף גם בחודשים שבהם אירופה כבר מקררת.

טמפרטורת המים לאורך השנה

ממוצע טמפרטורת הים באזור קלייטה נע סביב 19 מעלות שנתית, עם שיא של כ-23 מעלות בספטמבר. באוגוסט, ספטמבר ואוקטובר המים החמים ביותר; בחורף הם יורדים לאזור 17-18 מעלות - נסבל לשחיין מנוסה עם חליפה קצרה, קר לרוב האנשים. זו הסיבה שרוב המבקרים בחורף מסתפקים בטיילת, בקפה ובשיזוף ולא נכנסים למים.

צל הגשם של הדרום מערב

מדיירה מתנהגת כמו כמה איים בתוך אי אחד. הרכס המרכזי חוסם את העננים שמגיעים מצפון, והתוצאה היא שהחוף הדרום-מערבי - קלייטה, פונטה דו סול (Ponta do Sol), מדלנה דו מאר - נהנה משמש גם בימים שבהם פונשל מעוננת והצפון ספוג. פעמים רבות תראו שהמסלול הנכון ביום מעונן הוא פשוט לנסוע מערבה. ההיפך גם נכון: אם המערב סגור בעננים, סביר שהצפון או המרכז ייפתחו. מי שרוצה להבין את התמונה השנתית ימצא רקע נוסף במה שנכתב על האי מדיירה.

שעות היום והצפיפות

בקיץ ובסופי שבוע החול מתמלא סביב הצהריים, וגם החניונים. הגעה עד 11:00 מבטיחה מקום נוח, והשעות שאחרי 16:00 נעימות במיוחד: הצללית של הגבעה מתחילה לרדת, החול מתקרר, והטיילת מתעוררת. השקיעה כאן פונה ישירות אל האוקיינוס הפתוח, בלי אי או יבשת שיחסמו אותה.

אזהרת עונת השריפות

בקיץ היבש, ובעיקר ביולי-ספטמבר, מדיירה נמצאת בסיכון גבוה לשריפות. אם משלבים את יום החוף עם הליכת לוואדה או טיול הרים באזור - אין להיכנס למסלולים סגורים, יש לציית לשילוט ולהודעות הרשויות, ולוודא את מצב השבילים באותו יום. בימי חום קיצוני נסגרים מסלולים בהתראה קצרה.

איך מגיעים לקלייטה ואיפה חונים

מפונשל לקלייטה כשלושים ושניים קילומטרים, ובנסיעה ברכב זה עניין של 30 עד 45 דקות בכביש מהיר מנהרות שחוצה את כל הדרום. זו אחת הנסיעות הקלות באי - הכביש רחב, מנהרתי ברובו, ובלי אף אחד מהסרפנטינות שמאיימות על נהגים חדשים.

ברכב שכור מפונשל

רכב הוא הדרך ההגיונית להגיע. הכביש המהיר של הדרום מסתיים בערך באזור קלייטה, ומשם ממשיכים בכבישים אזוריים אל הכפרים המערביים. שכירת רכב באי משתלמת גם למי שמתכנן רק יומיים-שלושה של סיורים, ומחירי הדלק והחניה סבירים. אפשר להשוות מחירים בין ספקים בDiscoverCars, ומי שמעדיף הזמנה בעברית ובתמיכה ישראלית יכול לבדוק גם את אופרן. שווה לזכור שרכב קטן עדיף כאן: הרחובות בכפרים סביב צרים, והחניונים לא בנויים לרכבי שטח גדולים.

בתחבורה ציבורית

חברת רודואשטה (Rodoeste) מפעילה את קווי המערב. קו 80 נוסע מפונשל לפורטו מוניז דרך קלייטה, וקו 142 מגיע עד פונטה דו פרגו. הנסיעה איטית משמעותית מרכב - שעתיים ויותר, עם עצירות בכל כפר - ותדירות הקווים נמוכה, במיוחד בסופי שבוע. עבור מי שמתארח בקלייטה עצמה זה פתרון סביר לנסיעה חד פעמית לפונשל; כבסיס ליום חוף מפונשל זה פשוט בזבוז זמן.

חניה בשיא העונה

יש שתי אפשרויות עיקריות: חניון עילי בתשלום לאורך החוף, וחניון תת קרקעי מתחת לאזור החוף. העילי נוח יותר ומתמלא ראשון, ובסופי שבוע של קיץ הוא מלא כבר בשעות הבוקר המאוחרות. הפתרון הפשוט הוא לרדת ישר לתת קרקעי, שבו כמעט תמיד יש מקום ושבו הרכב נשאר בצל.

המרינה: דולפינים, קיאקים ושקיעה

המרינה הצמודה לחוף היא הסיבה שקלייטה היא יותר מסתם רצועת חול: ממנה יוצאים בכל יום שיטים לצפייה בלווייתנים ובדולפינים, סירות דיג וטיולי קיאק. היא קטנה ולא מפוארת, וזה בדיוק היתרון שלה - הכול במרחק הליכה, בלי תורים אינסופיים ובלי אווירת נמל תיירותי ענק.

צפייה בלווייתנים ובדולפינים

מימי הדרום של מדיירה הם מהעשירים באירופה ביונקים ימיים. לאורך השנה נצפים כאן דולפיני בקבוקן, דולפינים מנומרים ודולפין ספינר, ולצידם לווייתני זיפית (Bryde) ובעיקר לווייתני זרע - קשתן וכוכיות. היציאה מקלייטה מקצרת דרך: הסירה לא צריכה לעקוף את כל הדרום כמו יציאה מפונשל, ומגיעה מהר יותר לאזורי הצפייה. השיט היוצא מקלייטה לצפייה בלווייתנים ובדולפינים נמשך כשעתיים ומופעל בסירה מהירה עם מנועים שקטים, שנועדו להפחית הפרעה לבעלי החיים. חלופה נוספת היא השיט מקלייטה עם אפשרות שחייה לצד דולפינים. הרחבה על העונות, על סיכויי הצפייה ועל בחירת המפעיל מופיעה במה שנכתב על צפייה בלווייתנים ובדולפינים במדיירה.

מה כדאי לדעת לפני שעולים לסירה

• הבוקר בדרך כלל שקט יותר מהצהריים - עדיף להזמין יציאה מוקדמת
• אין הבטחה לצפייה; מפעילים רציניים מציעים יציאה חוזרת אם לא נראה דבר
• הים בקצה שובר הגלים מתחיל לנוע - מי שרגיש למחלת ים ייקח כדור מראש
• כובע, קרם הגנה וג'קט רוח קל - גם ביום חם יש רוח על המים

קיאק, סאפ וספורט ימי

המים השקטים במפרץ הם מגרש אימונים מצוין למתחילים. במקום פועלות השכרות סאפ וקיאק בעונה, ומהמרינה יוצאים גם סיורי קיאק מקלייטה שמשלבים חתירה לאורך צוקי הבזלת ושנרקול בכיסים המוגנים בין הסלעים. המים כאן צלולים במיוחד בבוקר, לפני שהרוח מרימה גלוליות.

הטיילת בשעת השקיעה

סביב המרינה נבנתה טיילת מסעדות שהיא אחד המקומות הנעימים באי לשעת בין ערביים. השמש שוקעת כאן אל אופק פתוח, ומרבית השולחנות פונים אליה. זו גם השעה שבה מגיעים מקומיים - לא רק תיירים - וזה הסימן הטוב ביותר למקום.

קאזה דאש מודאש - מוזיאון האמנות שמעל המפרץ

מעל החוף, על צלע גבעה שמשקיפה אל המרינה, ניצב אחד הבניינים המודרניים החשובים בפורטוגל - קאזה דאש מודאש, כיום מוזיאון האמנות העכשווית של מדיירה (MUDAS). הוא נראה כאילו נחצב במדרון ולא הונח עליו, וזה בדיוק מה שהאדריכל התכוון אליו.

בניין שזכה בהכרה בינלאומית

המבנה תוכנן בידי האדריכל הפורטוגלי פאולו דויד (Paulo David) ונחנך באמצע העשור הראשון של שנות האלפיים כמרכז אמנויות. הוא בנוי מבטון ומאבן מקומית כהה, נטמע בטופוגרפיה במקום להתעמת איתה, ומשלב חצרות פתוחות ופתחים שממסגרים את הים כאילו היו יצירות בפני עצמן. הבניין היה מועמד לפרס מיס ואן דר רוהה האירופי לאדריכלות, וזכה במדליית אלוואר אלטו - שני עיטורים שמסבירים למה סטודנטים לאדריכלות מגיעים לכאן במיוחד. כעבור עשור הפך המרכז רשמית למוזיאון האמנות העכשווית של האי.

האוסף ומה באמת רואים

האוסף הקבוע מונה כארבע מאות עבודות משנות השישים של המאה העשרים ואילך, שהועברו לכאן מפורטה דה סאו טיאגו שבפונשל. לצידו מתקיימות תערוכות מתחלפות של אמנים פורטוגלים ובינלאומיים. הבניין כולל אודיטוריום של כמאתיים ועשרים מקומות שמארח קונצרטים והקרנות, ספרייה, חנות ובית קפה עם מרפסת שהנוף ממנה - המפרץ, המרינה, החול - שווה לבדו את העלייה.

מה כדאי לדעת לפני שעולים

• המוזיאון סגור בימי שני ובחגים; מומלץ לאמת שעות פתיחה לפני הנסיעה
• דמי הכניסה סמליים, עם הנחה לגמלאים - מחיר מייצג לבדיקה מול המוזיאון
• ההגעה בעלייה - ברגל מהחוף זו טיפוס של כרבע שעה, ברכב יש חניה במקום
• שילוב טבעי: בוקר על החול, צהריים במוזיאון בשעות החמות, שקיעה בטיילת

למי שמגיע לכאן, כתובת המפה היא קאזה דאש מודאש.

קנה סוכר, בננות והכפרים שמסביב

קלייטה היא לא רק חוף - היא מרכז החקלאות ההיסטורי של מדיירה, ומי שמקדיש לה יום שלם מקבל הרבה יותר מיום ים. העמק שמעל החוף מכוסה מטעי בננות, כרמים ושדות קנה סוכר, ומהם צמחה כלכלת האי כולה.

בית הבד של קנה הסוכר

קנה הסוכר הגיע למדיירה כבר בשלב הראשון של ההתיישבות, בהוראת אינפנטה דון אנריקה (הנרי הנווט), כשהזנים הראשונים הובאו מסיציליה. במאות החמש עשרה והשש עשרה סוכר מדיירה הציף את שווקי אירופה והפך את האי לעשיר ומרכזי הרבה מעבר לגודלו. שריד חי לתקופה הזו הוא אנז'ניו דה קלייטה, בית בד לקנה סוכר שפועל למעלה ממאה שנה. המכונות עצמן מופעלות פעם בשנה בלבד, בדרך כלל בעונת הקציר שאחרי הפסחא, אבל האתר פתוח לביקור לאורך כל השנה: אולם עם מכונות ישנות, מוזיאון קטן, וחדר טעימות ובר בקומה העליונה. כאן מייצרים דבש קנה (מל דה קנה), ואת האגוארדנטה דה קנה - הרום החקלאי שהוא הבסיס של הפונשה, המשקה הלאומי של האי. הכניסה חופשית, והטעימה כמובן לא. מי שרוצה להבין את הקשר בין השדות האלה למטבח המקומי ימצא רקע במה שנכתב על האוכל של מדיירה.

כנסיית האם והתקרה שאיש לא מצפה לה

במרכז הכפר הישן, כמה מאות מטרים מהחול, עומדת כנסיית האם של קלייטה - שראשיתה במאה החמש עשרה. מה שהופך אותה לביקור שווה זו התקרה: עבודת עץ גיאומטרית בסגנון מודחאר, שנשמרה מעל המזבח הראשי, ולצידה תשמישי קודש עתיקים ובהם משכן משובץ שנתרם בידי המלך מנואל הראשון. זו אחת הדוגמאות היפות בפורטוגל לאותה שפה אדריכלית, והיא ניצבת בכפר קטן שאיש לא היה מנחש שהוא מחזיק אוצר כזה.

ז'ארדים דו מאר, פאול דו מאר וכפרי המערב

נסיעה של עשר עד עשרים דקות מהחוף פותחת שרשרת כפרים דרמטית. ז'ארדים דו מאר הוא כפר דייגים ציורי עם סמטאות מרוצפות שבהן רכב לא נכנס, בתים עמוסי פרחים, ואחד מגלי הגלישה הנחשבים באטלנטי. פאול דו מאר השכן, מתחת למצוק אנכי, הוא מרכז דיג פעיל שהדגים בו נחשבים מהטובים באי; שני הכפרים אירחו יחד תחרות גלישה עולמית בתחילת שנות האלפיים. הכביש ביניהם, לאורך המצוק ובתוך מנהרות, הוא חוויה בפני עצמו.

מעבר לכפרים: מערב האי כולו

קלייטה היא בסיס טוב לכל המערב. מעליה, בפראזרש, מתחילות הליכות הלוואדה של לוואדה נובה דה קלייטה - תעלת מים שנחנכה באמצע המאה העשרים, מתחילה בפאול דה סרה ומזינה את תחנת הכוח ההידרואלקטרית של קלייטה, עם עשרות קילומטרים של שביל כמעט מישורי. צפונה משם נמצא עמק רבסאל שממנו יוצאת אחת ההליכות המפורסמות באי, כפי שמתואר במה שנכתב על לוואדת 25 המעיינות, ובהמשך הכביש הצפוני מגיעים אל בריכות הלבה של פורטו מוניז. מערבה נמצא מגדלור פונטה דו פרגו, הנקודה המערבית ביותר באי, ומזרחה - פאז'ה דוש פאדרש, מובלעת חקלאית לרגלי מצוק שיורדים אליה ברכבל של כשלוש מאות מטרים, עם מטעי מנגו, אבוקדו ובננות וחוף חלוקים משלה. מי שרוצה יום שמכסה כמה מהנקודות האלה בלי לנהוג יכול לצאת לסיור ג'יפים מאורגן במערב האי, שאותו אפשר להזמין דרך מגוון הסיורים במדיירה.

איפה לישון ואיפה לאכול באזור

קלייטה הפכה בשנים האחרונות לאלטרנטיבה אמיתית לפונשל למי שרוצה בסיס שקט עם ים, במיוחד למשפחות ולזוגות שמעדיפים שמש על פני חיי עיר. היתרון הגדול: אפשר לצאת מהחדר, לחצות כביש אחד ולהיות על החול.

לינה מול הים

המלון הבולט ביותר הוא סאקרום (Saccharum), מלון חמישה כוכבים שיושב ממש על החוף, עם עיצוב שכל כולו מחווה לתעשיית קנה הסוכר של האזור, בריכת אינפיניטי על הגג וספא. אפשר לבדוק זמינות ומחירים בעמוד המלון. לצידו פועל מלון קלייטה ביץ' באותה קבוצה, בפורמט הכול כלול שמתאים למשפחות שרוצות לא לחשוב על ארוחות, ומעט מעל הכפר נמצא סוקאלקו נייצ'ר קלייטה - בוטיק עיצובי קטן עם נוף למדרונות. מי שמעדיף אווירה כפרית ימצא אותה בפראזרש שמעל הכפר, ומי שרוצה כפר אמן קטן על מצוק - בפונטה דו סול. השוואה רחבה בין אזורי הלינה באי מופיעה במה שנכתב על איפה לישון במדיירה, ואת מגוון האפשרויות באזור עצמו אפשר לסרוק בחיפוש לינה בקלייטה.

אוכל במרינה ובכפרים

הטיילת סביב המרינה מרכזת את רוב האפשרויות. לֶמֶה מריסקיירה מתמחה בפירות ים ובדגים מול הסירות, מרינה אזול היא אופציה פורטוגלית פשוטה ומהירה, ומגנוליה מציעה מטבח עכשווי יותר. על החול עצמו פועל בר חוף פשוט שמגיש קפה, סנדוויצ'ים ומנות היום במחירים הגיוניים.

לארוחת דגים אמיתית שווה לרדת לפאול דו מאר, שם המסעדות קטנות, המחירים נמוכים יותר והדג הגיע מהסירה שבחוץ. מנות שכדאי לחפש: לאפה (Lapas) - צדפות צלויות בחמאה ושום, אספטדה - נתחי בקר על שיפוד עץ דפנה, ובולו דו קאקו - לחם השום המקומי. חשוב לזכור ששעות הפתיחה בכפרים המערביים עונתיות: בחורף חלק מהמקומות סוגרים מוקדם או ליום מנוחה בשבוע, ומחוץ לעונה כדאי לוודא מראש. גם התאמה לכשרות אינה קיימת כאן, ומי שמקפיד יסתמך על מוצרים ארוזים או על מטבחון בדירה.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• הכניסה לחוף חופשית; משלמים רק על מיטות שיזוף, שמשיות וחניה - כולם בתעריפים נמוכים יחסית
• זהו החוף החולי המוגן ביותר באי הראשי, ולכן גם המומלץ ביותר לפעוטות ולשחיינים מתחילים
• עונת הרחצה הנוחה נמשכת בערך ממאי עד דצמבר; המים החמים ביותר באוגוסט עד אוקטובר
• מהמרינה הצמודה יוצאים שיטים לצפייה בלווייתנים ובדולפינים, וכן קיאק וסאפ - כדאי להזמין ליציאת בוקר
• מוזיאון MUDAS שמעל החוף סגור בימי שני ובחגים - לאמת שעות לפני שמטפסים
• החוף פונה מערבה אל אופק פתוח, ולכן השקיעה מהטיילת היא מהיפות באי

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להגיע לקלייטה בצהרי שבת בקיץ ולצפות למצוא חניה - שני החניונים מתמלאים, והפתרון הוא בוקר מוקדם או שעות אחר הצהריים
• להתייחס לקלייטה כאל 'עוד חוף' ולהקדיש לו שעתיים - האזור מחזיק יום שלם: חוף, מרינה, מוזיאון, בית בד לקנה סוכר וכפרי המערב
• לצפות לחול טבעי ולנוף בתולי - זה חוף מלאכותי בנוי, מוקף מזחים ומלונות, וזו בדיוק מהותו
• לוותר על נעלי ים לילדים בהנחה שהכול חול - בקצות המפרצות ובקרבת שוברי הגלים יש אבנים חלקלקות
• להסתמך על אוטובוסים ליום חוף מפונשל - הנסיעה נמשכת שעתיים ויותר לכל כיוון והתדירות נמוכה
• לשלב יום חוף עם הליכת לוואדה בקיץ בלי לבדוק מצב שבילים - בעונת השריפות מסלולים נסגרים בהתראה קצרה

שאלות נפוצות

האם חוף קלייטה במדיירה הוא חוף טבעי?

לא. זהו החוף המלאכותי הראשון שנבנה במדיירה, והוא נחנך בתחילת שנות האלפיים. החול הזהוב יובא בעיקר ממרוקו וחלקו מפיגיירה דה פוש שבפורטוגל היבשתית, ונשמר במקומו בעזרת שני שוברי גלים. באי הראשי אין חופי חול זהוב טבעיים - הם קיימים רק באי השכן פורטו סנטו.

האם המים בחוף קלייטה מתאימים לילדים קטנים?

כן, וזו הסיבה המרכזית שמשפחות מגיעות אליו. שני שוברי הגלים יוצרים מפרץ כמעט חסר גלים, הכניסה למים מדורגת, ובעונת הרחצה פועלים מצילים ומערכת דגלים. בקצות המפרצות ובקרבת המזחים יש אבנים, ולכן נעלי ים לילדים שוות את המקום בתיק.

מתי הכי כדאי לשחות בקלייטה?

העונה הנוחה נמשכת בערך ממאי עד דצמבר, כשהמים אינם יורדים מתחת ל-20 מעלות. השיא הוא באוגוסט, ספטמבר ואוקטובר, אז הים מגיע לסביבות 22-23 מעלות. בחורף המים יורדים לאזור 17-18 מעלות - נסבל לשחיינים מנוסים, קר לרוב האנשים.

כמה זמן לוקח להגיע מפונשל לחוף קלייטה?

כשלושים ושניים קילומטרים, ובנסיעה ברכב שכור זה בין 30 ל-45 דקות בכביש מהיר מנהרות שחוצה את הדרום - אחת הנסיעות הקלות באי. באוטובוסים של רודואשטה (קווים 80 ו-142) הנסיעה נמשכת שעתיים ויותר, עם תדירות נמוכה בסופי שבוע.

מה יש לעשות באזור מלבד לשכב על החול?

מהמרינה הצמודה יוצאים שיטים לצפייה בלווייתנים ובדולפינים וסיורי קיאק ושנרקול. מעל החוף נמצא מוזיאון האמנות העכשווית MUDAS בבניין עטור פרסים, בכפר פועל בית בד היסטורי לקנה סוכר עם חדר טעימות, ובכנסיית האם שמורה תקרת עץ בסגנון מודחאר מהמאה החמש עשרה. במרחק נסיעה קצרה נמצאים כפרי הגלישה ז'ארדים דו מאר ופאול דו מאר.

האם כדאי ללון בקלייטה או להישאר בפונשל?

תלוי בסגנון. פונשל מציעה מסעדות, קניות וחיי לילה, וקרובה יותר לשדה התעופה. קלייטה מציעה שמש רבה יותר בזכות צל הגשם של הרכס, חוף חול במרחק הליכה ושקט - יתרון ברור למשפחות עם ילדים ולזוגות שמחפשים אווירה רגועה. פשרה נפוצה היא לפצל את השהות בין שני הבסיסים.